מ"ג ישעיהו ל ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ז. וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת רַהַב הֵם שָׁבֶת.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ומצרים הבל וריק יעזרו לכן קראתי לזאת רהב הם שבת

מנוקד: וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת רַהַב הֵם שָׁבֶת.

עם טעמים: וּמִצְרַ֕יִם הֶ֥בֶל וָרִ֖יק יַעְזֹ֑רוּ לָכֵן֙ קָרָ֣אתִי לָזֹ֔את רַ֥הַב הֵ֖ם שָֽׁבֶת׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לזאת" - למצרים

"רהב הם" - גסי הרוח

"שבת" - עם בטל ומתגאים חנם ד"א שבת רהבם וגסותם שלהם ראוי הוא לשבות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ומצרים", ר"ל וגם חוץ מזה שאין ביכלתם לעזרם עתה, הלא "מצרים הבל וריק יעזרו" מעולם, ולא עזרו לאומה שבטחו עליהם בשום פעם. והנה הבל הוא דבר שאין בו ממש, וריק הוא דבר שיש עליו קליפה ואין בו תוך. ר"ל מצרים גם אם רוצים לעזור עזרתם הוא הבל ודבר חלוש מאד, אבל גם עזרתם ההבל והחלושה הם רק מבטיחים ואינם עושים, באופן שגם ההבל הזה הוא רק נראה בקליפתו וחיצוניותו, אבל בתוכו הוא ריק גם מן ההבל והעזרה החלושה. והכונה "מצרים" בעצמם הבל בכחם, וחוץ מזה אך "ריק" יעזרו כי אינם רוצים לעזור גם העזרה החלושה אשר בכחם, לכן קראתי לאומה זאת "רהב הם", (הדברים מגבילים) מצד שהם בעצמם הבל קראתים בשם "רהב", שמתגאים יותר על מה שיש בכחם. ומצד שריק יעזורו קראתים "שבת", הם עם ההולכים בטל שובתים מכל עבודה ויגיעה:


ביאור המילות

"הבל וריק". עיין לקמן (מט ד'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"רהב הם" - מתגאים בדבר שאין בידם להבטיח עזר ואין לאל ידם

"שבת" - והם עם בטל ואינם רוצים לעזור

"לזאת" - למצרים

"ומצרים הבל וריק יעזורו" - ר"ל מלבד שאין הכח בידם לעזור הנה עוד מזדון לבם לא ירצו לעזור כי מצרים המה לאויבים לישראל

מצודת ציון

"הבל וריק" - ר"ל דבר שאין בו ממש

"רהב" - ענין גאוה והתחזקות כמו ירהבו הנער בזקן (לעיל ג)

"שבת" - ענין בטול כמו שבת נוגש (לעיל י"ד)