מ"ג ישעיהו לד יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יא. וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: וירשוה קאת וקפוד וינשוף וערב ישכנו בה ונטה עליה קו תהו ואבני בהו

מנוקד: וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ.

עם טעמים: וִירֵשׁ֙וּהָ֙ קָאַ֣ת וְקִפּ֔וֹד וְיַנְשׁ֥וֹף וְעֹרֵ֖ב יִשְׁכְּנוּ־בָ֑הּ וְנָטָ֥ה עָלֶ֛יהָ קַֽו־תֹ֖הוּ וְאַבְנֵי־בֹֽהוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וקפוד" - עוף הפורח בלילה (צואיט"א בלע"ז)

"קו תהו" - משפט של שממה

"ואבני בוהו" - משקלות של דין חורבן כמו (דברים כה) אבן שלמה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וירשוה קאת וקפוד", שהם עופות מדבריים להם יהיה ירושת נחלה, "והינשוף והעורב" שמצויים גם בישוב הם לא ירשוה רק ישכנו בה לפעמים דרך עראי, כי שם לא ישכנו בקביעות רק מדבריים, "ונטה עליה", מצייר כי הבונים האלה מיסדי המדינה שהם הקאת והקפוד, "הקו" שיטו עליה למדוד ארך ורחב הבנין יהיה התהו, "והאבנים" שבו יבנו הבנין יהיה הבהו, התהו והבהו הם יהיו מדה ואבני גזית לבנין הזה:


ביאור המילות

"קו תהו ואבני בהו". ביארתי בפי' בראשית (א' ב) כי תהו מציין העדר היופי והסדר והתואר בשטחו החיצוני, ובהו מציין העדר זה בהרכבתו הפנימי, הבנין שחלקיו שמהם הורכב רעועים רפוים וחלשי' הוא בהו, הבנין אשר הוא צלמות ולא סדרים בשטחו החיצון ותוארו הוא תהו, והקו מודד הארך והרוחב והשיוי החיצוני ונגדו תהו, והאבנים מיסדות חזקתו הפנימית וכנגדם בהו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ונטה" - המקום ינטה עליה קו תוהו ואבני בוהו כמו שהבונה נוטה על בנין הקו עם אבן העופרת ליישר הבנין כן ינטה עליה המקום הקו והאבן להחריבו והוא ענין מליצה

"וירשוה" - ידורו שמה כאדם בירושתו

מצודת ציון

"קאת וקפוד" - שמות העופות השוכנים בחרבות

"וינשוף ועורב" - שמות מיני עופות

"קו" - חבל הבנאי

"תהו" - ענין שממה

"ואבני" - אבן העופרת של הבנאי

"בהו" - ענין ריקות