מ"ג ישעיהו לד ו
<< · מ"ג ישעיהו · לד · ו · >>
כתיב:
חרב ליהוה מלאה דם הדשנה מחלב מדם כרים ועתודים מחלב כליות אילים כי זבח ליהוה בבצרה וטבח גדול בארץ אדום.
מנוקד:
חֶרֶב לַיהֹוָה מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים כִּי זֶבַח לַיהֹוָה בְּבׇצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם.
עם טעמים:
חֶ֣רֶב לַיהֹוָ֞ה מָלְאָ֥ה דָם֙ הֻדַּ֣שְׁנָה מֵחֵ֔לֶב מִדַּ֤ם כָּרִים֙ וְעַתּוּדִ֔ים מֵחֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת אֵילִ֑ים כִּ֣י זֶ֤בַח לַֽיהֹוָה֙ בְּבׇצְרָ֔ה וְטֶ֥בַח גָּד֖וֹל בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"הודשנה" - מלשון דשן ושמן
"כרים" - כבשים שמנים
"ועתודים" - הם הזכרים מן העזים הגדולים
"כליות" - שם מקום השומן וכמ"ש ואת הכליות ואת החלב אשר עליהן (ויקרא ג')
מצודת דוד
"בבצרה" - היא מארץ מואב אבל לפי שהעמידה מלך לאדום כמ"ש וימלוך וגו' מבצרה (בראשית לו) לפיכך תלקה עמהם או היא מלשון מבצר ויאמר על כרך גדול וגו'
"הדשנה" - נעשית דשן ושמן מן חלב ההרוגים ומדם כרים ועתודים ומחלב של כליות אילים והוא ענין משל על גודל האבדון
"חרב לה'" - החרב של ה' היא מלאה דם הרוגיםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"הדשנה". מורכב מהפעל והתפעל. וגדר דשן ליחות השרשית, שהשיגה זאת ע"י החלב. ומצייר חלב כליות אילים, עפ"י כונת הנמשל, שר"ל להסיר דעותם הנפסדות וכליות יועצות לרעה:
"זבח טבח". עם שם זבח נקשר מושג השמחה וההכנה לצורך קרואים כזבחי שלמים ותודה, שישמחו בם, ושם טבח מציין רק טביחת החי ושחיטתו. וטבוח טבח והכן, שחוט והכן. ואם היה אומר זבוח זבח, היה מבואר שישמח עם אלה הקרואים, והוא העלים שהם אחיו:
<< · מ"ג ישעיהו · לד · ו · >>