מ"ג ישעיהו לד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ג. וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: וחלליהם ישלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם

מנוקד: וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם.

עם טעמים: וְחַלְלֵיהֶ֣ם יֻשְׁלָ֔כוּ וּפִגְרֵיהֶ֖ם יַעֲלֶ֣ה בָאְשָׁ֑ם וְנָמַ֥סּוּ הָרִ֖ים מִדָּמָֽם׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וחלליהם ישלכו", בלא קבורה, ולא לבד חלליהם שהם הנופלים בשדה ע"י חרב מלחמה, כי גם "ופגריהם" המתים בעיר "יעלה באשם" באין קובר, הגם ששם לא ימצא אויב שימחה בידם מלקברם, ולא שיהיו המתים מועטים, כי "ההרים ימסו מדמם" מרוב הדם, וגם מצייר שיהיה הדם רב כ"כ עד שיעלה על ראשי ההרים, וכ"ז בהגזמת המליצה:


ביאור המילות

"וחלליהם ופגריהם", החלל הוא רק חלל חרב, והפגר כולל הכל:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יעלה באשם" - כי אין מקבר להם

"ונמסו" - מרוב הדם ימסו ההרים בהם והוא ענין גוזמא והפלגה

"יושלכו" - בקרב חוצות

מצודת ציון

"ופגריהם" - גוף המת נקרא פגר

"באשם" - ענין סרחון