מ"ג ישעיהו לג יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יב. וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו

מנוקד: וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ.

עם טעמים: וְהָי֥וּ עַמִּ֖ים מִשְׂרְפ֣וֹת שִׂ֑יד קוֹצִ֥ים כְּסוּחִ֖ים בָּאֵ֥שׁ יִצַּֽתּוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כסוחים" - קצוצים כסוחים כמו (ויקרא כא) לא תזמר ת"א לא תכסח

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיו עמים משרפות שיד", הסיד שומר חומו ימים רבים אבל לא יתלהב מהר, והקוצים היבשים הם יצתו מהר אבל לא ישמרו האש בקרבם, אומר "העמים יהיו דומים כמשרפות שיד" השומרים להב האש ימים רבים, "וגם כקוצים כסוחים אשר יצתו תיכף", ר"ל שבקל תבער בם אש ה' ותאכל בקרבם ימים רבים:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"קוצים כסוחים" - ידמו אל הקוצים הנכרתים שהמה יבשים וכשמציתין בהם האש נשרפים מהרה וכן מחנה סנחריב מהר יכלו

"והיו עמים" - מחנה סנחריב ידמו אל האבנים הנשרפים להיות סיד

מצודת ציון

"שיד" - כמו סיד בסמ"ך

"כסוחים" - ענין כריתה וכן שרופה באש כסוחה (תהלים פ)

"יצתו" - מלשון הצתה והבערה