מ"ג ישעיהו לג יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יא. תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם

מנוקד: תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם.

עם טעמים: תַּהֲר֥וּ חֲשַׁ֖שׁ תֵּ֣לְדוּ קַ֑שׁ רוּחֲכֶ֕ם אֵ֖שׁ תֹּאכַלְכֶֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חשש" - מין מוץ דבר שנוח לידלק

"רוחכם אש" - מגופכם תצא רוח אש ותאכל החשש והקש

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תהרו", אתם מחנה אשור, "הריתם חשש" שהוא ראש השבולת. ובזה "ילדתם קש", שהוא השבולת עצמה, "ורוחכם" הדבור שיצא מפיכם שהוא החירוף והגידוף אשר ביד מלאככה חרפת ה', זה יהיה האש אשר תבער בקש שהיא פעולתכם ותאכל אתכם:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"רוחכם" - מחשבותיכם תהיה אש אשר תאכל אתכם ר"ל המחשבה ההיא היתה סיבה להביא עליכם האבדון

"תהרו חשש" - קרא אל המחשבה הריון ואל המעשה לידה רצה לומר מה שחשבתם לכבוש את ירושלים לא תצליחו בה והנה המחשבה הבל והמעשה כמוה

מצודת ציון

"תהרו" - מלשון הריון

"חשש" - הוא תבן הדק וכן וחשש להבה ירפה (לעיל ה)

"קש" - תבן

"רוחכם" - ענין רצון ומחשבה וכן הנני נותן בו רוח (לקמן לז)