מ"ג ישעיהו לג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ז. הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון

מנוקד: הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן.

עם טעמים: הֵ֚ן אֶרְאֶלָּ֔ם צָעֲק֖וּ חֻ֑צָה מַלְאֲכֵ֣י שָׁל֔וֹם מַ֖ר יִבְכָּיֽוּן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הן אראלם צעקו חוצה" - היה הנביא מתנבא נחמות ואומר שהפורענות כבר אכלוהו ומעתה אקום ואנשא לגאלם הן על אראלים שלהם הוא המזבח כבר צעקו וספדו בחוצותם וברחובותם בבכי ונהי

"מלאכי שלום" - מלאכי שליחותם שהיו רגילין לבשר שלום מר יבכיון ואומרים נשמו מסילות שבת עובר אורח

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"(תשובת המתפלל) הן אראלם", גבוריהם של מחנה אשור "צעקו חוצה" חוץ לירושלים שהם רבשקה ואנשיו אשר קראו בקול גדול יהודית לחרף אלהים חי, וגם "מלאכי שלום", המלאכים ששלח חזקיהו אל סנחריב לעשות שלום עמו "מר יבכיון" ובפיהם בשורה רעה לאמר הן כבר.

ביאור המילות

"אראלם". גבוריהם, כמו והוא הכה את שני אריאל מואב:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מלאכי שלום" - השלוחים ההולכים לבשר שלום העיר הנה בכו במר נפש על חורבנה

"הן אראלם" - אמר הנביא ראוים המה לרחמים כי כבר קבלו גמול העון כי כל מלאך השלוח מאתם הנה כולם בחוצות במקום מהלכה צעקו בקול מר

מצודת ציון

"אראלם" - המלאך נקרא אריאל ובדרז"ל נצחו אראלים את המצוקים (כתובות ק"ד) וכמו ששם מלאך משותף למלאך רוחני ומלאך גשמי כן שם אריאל משותף לשניהם

"מלאכי" - ענין שליח