מ"ג ישעיהו י יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יד. וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף

מנוקד: וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף.

עם טעמים: וַתִּמְצָ֨א כַקֵּ֤ן׀ יָדִי֙ לְחֵ֣יל הָֽעַמִּ֔ים וְכֶאֱסֹף֙ בֵּיצִ֣ים עֲזֻב֔וֹת כָּל־הָאָ֖רֶץ אֲנִ֣י אָסָ֑פְתִּי וְלֹ֤א הָיָה֙ נֹדֵ֣ד כָּנָ֔ף וּפֹצֶ֥ה פֶ֖ה וּמְצַפְצֵֽף׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְאַשְׁכָּחֵית כְּקִנָה יְדֵי נִכְסֵי עַמְמַיָא וּכְמַכְנַשׁ בֵּיעִין שְׁבִיקִין כָּל דַיְרֵי אַרְעָא אֲנָא כְנֵישִׁית וְלָא הֲוָה נָטֵיל מִכָּא וְשָׁדֵי כָּא וּפְתַח פּוּמָא וּמְמַלֵיל מִלָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כקן" - כקיני עופות הפקר

"וכאסוף ביצים עזובות" - וכאשר יאסוף איש ביצים עזובות שעזבתם אמם ואין מוחה בידם לכסות עליהם

"נודד כנף ופוצה פה ומצפצף" - כל הל' הזה נופל בעופות לפי שדימה אותם הגולים לקן צפרים ולביצים עזובות אמר לשון זה לא צפצפו עליהם האב והאם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותמצא", הנה מלך עריץ אשר יכבוש ממלכות, לא יתחזק עליהם לבוז אוצרותיהם עד אחר מלחמות רבות ובתוך כך נתדלדלה המדינה ויטמינו האוצרות, עד שימצא מדינה דלה וריקנה, אבל אנכי "ידי מצאה והשיגה, לחיל העמים ועשרם כמו שמוצא קן", שהעוף יושב עליו והאם רובצת על האפרוחים, כן כבשתי אותם פתאום בעת שהיו שלוים ושקטים, יושבים על חילם ועשרם כצפור על קנו, ומ"מ הגם שאם יבא איש אל הקן לקחת את גוזליו הלא תלחם עמו האם בכנפיה ובפיה ולא תניחהו לקחת, אבל אנכי "כאסוף ביצים עזובות (חיל) כל הארץ אני אספתי", אסיפת חיל כל הארץ היה אצלי בקל כמי שאוסף ביצים עזובות של הפקר שאין האם בקנה, ואין מי שיעמוד נגדו, "כן לא היה נדד כנף", כדרך העוף שלוחם בכנפיו תחלה נגד הבא לקחת את אפרוחיו, ואף לא היה "פצה פה" לנשוך, כמו שיעשה העוף שנמרטו כנפיו, ואף לא היה "מצפצף" להרים קול עכ"פ. ר"ל הגם שבאתי על חיל עם ומדינה שהיו כולם שלוים וגבורים ויושבים בחוזק מ"מ לא היה מוחה בידי ולקחתי את חילם באפס יד ובלא מלחמה, וזה מורה על רוב גבורתו:


ביאור המילות

"לחיל העמים". כתב הרד"ק שבא הלמ"ד תחת את הפעול כמו הרגו לאבנר. ואינו נכון, כי מציאה עם יד, אינו מציאת הנאבד, רק השגה, אם לא תמצא ידה די שה (ויקרא יב ד', וכן ש"א י' ז', כה ח'), ונקשר בלמ"ד תמיד, כאשר מצאה ידי לממלכות האליל (למעלה פסוק י'), תמצא ידך לכל אויביך (תהלות כט ט'), ומלת לחיל נמשך לשתים, (חיל) כל הארץ אספתי:

"נדד כנף". יוצא:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולא היה נודד כנף" - לפי שדמה הגולים לקן צפור ולביצים עזובות אמר לשון הנופל בעופות שמנדנדים בכנפיהם ופותחים פיהם ומצפצפים בחושבם שבזה ינצלו ור"ל שלא עמד מי למולו למחות בידו

"וכאסוף וגו'" - אספתי אני את כל אנשי הארץ כמו המאסף בצים שעזבם אמם והלכה לה

"ותמצא כקן ידי" - ר"ל השיגה ידי לצבא העמים כמו שיד כל משגת קן צפור המופקר

מצודת ציון

"כקן" - הוא מדור העופות כמו ודרור קן לה (תהלים פד)

"לחיל" - ענין צבא העם

"ופוצה" - ענין פתיחה כמו פציתי פי (שופטים יא)

"ומצפצף" - כן נקרא השמעת קול העופות