מ"ג ישעיהו יג כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כ. לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: לא תשב לנצח ולא תשכן עד דור ודור ולא יהל שם ערבי ורעים לא ירבצו שם

מנוקד: לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם.

עם טעמים: לֹֽא־תֵשֵׁ֣ב לָנֶ֔צַח וְלֹ֥א תִשְׁכֹּ֖ן עַד־דּ֣וֹר וָד֑וֹר וְלֹֽא־יַהֵ֥ל שָׁם֙ עֲרָבִ֔י וְרֹעִ֖ים לֹא־יַרְבִּ֥צוּ שָֽׁם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא יהל שם ערבי" - כמו לא יאהל לא יפרוש שם אהל אפי' ערבים שדרכם לישב באהלים ולהסיע מקניהם ממקום למקום לא תמצא חן בעיניהם לקבוע שם אהליהם כי אף למרעה צאן לא תהיה ראויה ולא תתמה על לא יהל הנבאר כאילו היתה בו אל"ף כי הרבה מקומות יש שהברת קול האות במקום אות וכן (איוב לה) מלפנו מבהמות ארץ כמו מאלפנו וכן (משלי יז) שקר מזין על לשון הות כמו שקר מאזין

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא תשב", שתתישב בקביעות, ואף גם לא תשכן אפילו דרך עראי, (עיין באור המלות).

"ולא יהל", גם מי שיחשיך לו בנסיעתו בערב ויוכרח ללון שם לא יהל שם, היינו שלא ידליק שם אור וגם לא יחזיק כל דבר אשר לו הלל והארה פן ירגישו בו החיות והנחשים השוכנים בעיי החרבות. ואפילו הרועים הרובצים את צאנם ביום, ג"כ לא ירביצו שם כי יהיה מקום שמם לגמרי:


ביאור המילות

"תשב, תשכון". פעל שכן המוגבל אל פעל תשב תורה הישיבה הקביעית, והשכינה תורה דרך עראי, ע"ל (יח ג', לב טז).

"לנצח. דור ודור". בכ"מ שידבר על הזמן בבחינת נצחיותו מראש עד סוף, יאמר לעולם או לנצח, וכשידבר בבחינת שהוא מתחלק במחשבה לימי דורות, יאמר לדור ודור, כמו שהעירותי ע"ז תמיד במקומו. ופה, על הישיבה הקביעיית יצדק לעולם, כי היא נמשכת בלי הפסק, ועל השכינה הארעיית, שהוא מקרה, המתחיל ופוסק בחלק מן הזמן, אומר שלא יקר מקרה זה בשום דור:

"יהל". מענין אם אראה אור כי יהל (איוב לא כז):

"וערבי". מענין ערב ונשף. הלן שם בערב:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולא יהל" - אף הערבי השוכן באהלים על פני השדה לא יטה שם אהלו לגודל השממון

"לא ירביצו שם" - את מקניהם

"לא תשב" - לא תהיה מיושבת עד עולם ולא תשכון לא תהיה שכונה מבני אדם עד סוף ימי הדורות וכפל הדבר במ"ש

מצודת ציון

"יהל" - כמו יאהל ונפלה האל"ף וכן ולעמשא תמרו (שמואל ב יט) ומשפטו תאמרו

"ירבצו" - ענין השכיבה לנוח