מ"ג ישעיהו ט כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כ. מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה

מנוקד: מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.

עם טעמים: מְנַשֶּׁ֣ה אֶת־אֶפְרַ֗יִם וְאֶפְרַ֙יִם֙ אֶת־מְנַשֶּׁ֔ה יַחְדָּ֥ו הֵ֖מָּה עַל־יְהוּדָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מנשה את אפרים" - מנשה יתחבר עם אפרים

"ואפרים את מנשה" - עם מנשה ויחדו המה יתחברו על יהודה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מנשה את אפרים" וכו', עד שהשחיתו זה את זה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ועוד ידו נטויה" - להכות עוד

"יחדו המה" - שניהם יחד ילכו על יהודה לשלול שלל

"מנשה את אפרים" - מנשה יבוז וישלול את אפרים