לדלג לתוכן

מ"ג ישעיהו טז ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג ישעיהו · טז · ז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל לַאֲשִׁישֵׁי קִיר חֲרֶשֶׂת תֶּהְגּוּ אַךְ נְכָאִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לָכֵ֗ן יְיֵלִ֥יל מוֹאָ֛ב לְמוֹאָ֖ב כֻּלֹּ֣ה יְיֵלִ֑יל לַאֲשִׁישֵׁ֧י קִיר־חֲרֶ֛שֶׂת תֶּהְגּ֖וּ אַךְ־נְכָאִֽים׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ייליל מואב למואב" - על מואב

"לאשישי קיר חרשת" - אל חומות קיר חרשת אשישי כמו (ירמיהו מ) נפלו אשיותיה

"תהגו אך נכאים" - שברים

"תהגו" - תקוננו

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"לאשישי" - הם היסודות כמו נפלו אשיותיה (ירמיהו נ)

"קיר חרשת" - שם מקום

"תהגו" - ענין המים כמו המצפצפים והמהגים (לעיל ח)

"נכאים" - ענין שבירה כמו נאספו עלי נכים (תהלים לה

מצודת דוד

"כלה ייליל" - ר"ל כל היללה ייליל הוא ולא אחר עליו

"לאשישי קיר חרשת" - על עקירת היסודות של קיר חרשת תהמו אך הנשברים הם אנשי מואב ולא יהמה מי זולתם

"לכן" - הואיל והתגאה על כולם לא ימצא מי שיצטער בצרתו ורק מואב עצמו ייליל על מואב ולא זולת

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לכן ייליל מואב למואב", יען שהיה בידם עצה להמלט ומגאותם לא אבו לשמוע, לכן "רק מואב עצמו ייליל על מפלת מואב" ולא ישתתף אחר בצערם כי דמם בראשם. ולא תאמר כי רק מקצתם יילילו על מקצתם רק "כלו ייליל", כי האבדון יכלול כלל המדינה.

"לאשישי", אל החומות הבצורות "של קיר חרשת" לא יוציאו שמה את הגבורים שילחמו שם מן החומה, רק "תהגו" ותוציאו לשם "אך הנכאים" המוכים במלחמה, אותם תביאו אל המשגב לרפאם שם, אבל לא ישגבו שם להלחם:

ביאור המילות

"לאשישי". מבצרים חזקים, וישתתף עם נפלו אשיותיה מנל"ה, כדרך נחי הלמ"ד והכפולים שיתאחדו במובנם:

"תהגו". ענין הוצאה, הגו סגים מכסף, כאשר הוגה מן המסלה וידוע שכל הפעלים המורים הוצאה והסרה, כשאחריהם למ"ד מורים קירוב, הוציאם אלי, סורה אלי, וכשאחריהם מ"ם מורים ריחוק, הוציאם מעלי, סורו ממני, ודומיהם:

"נכאים". שרשה נכה, המוכים במלחמה, וזה מצוי בבעלי הה"א שיבא א' תמורתם, מן חלה תחלואי רעב. מן רצה, רצוא ושוב. מן תלה, והיו חייך תלואים. מן שנה, ישנא הכתם הטוב, וכן נכאו מן הארץ (איוב ל' ח'):
 

<< · מ"ג ישעיהו · טז · ז · >>