מ"ג ישעיהו ח טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טז. צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: צור תעודה חתום תורה בלמדי

מנוקד: צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי.

עם טעמים: צ֖וֹר תְּעוּדָ֑ה חֲת֥וֹם תּוֹרָ֖ה בְּלִמֻּדָֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צור תעודה" - כל זה מן הנבואה שנאמרה למעלה כי כה אמר ה' אלי ועוד זאת אמר לי צור תעודה לשון העדותי בכם היום לשון התראה קשור התראתי וחתום התורה על לב לימודי תלמידך ויראי שמים הנקראים לימודי ה' ואם תאמר אין לשון קשירה נופל בלימוד תורה נופל הוא בו שנאמר קשרם על לבך תמיד (משלי ו)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צור", אחר שהודיע ה' לי הנבואה הזאת מאשר יכשלו שני בתי ישראל בעצת פקח, אמר לי "צייר את התעודה", העדות וההתראה הזאת, (והוא מה שצוה לו לצור על הגליון בחרט אנוש צורת השוללים להיות לתעודה בישראל), גם "חתום" את "התורה" והלימוד הזה על ידי "למודי" שהם זכריה ואוריה (שזה מ"ש ואעידה לי עדים שחתמם על הגליון להיות עדים בדבר):


ביאור המילות

"צור". מענין צורה, כמו ויצר אותו בחרט (שמות לב):

"תעודה". מענין עדות, וב' בלמדי, הוא ב' הכלי:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"צור תעודה" - אולם קשר התעודה וכפל במ"ש ואמר חתום התורה בלב התלמידים למען לא ישכחו אותה כי לולי זאת לא אהיה להם למקדש וארמון משגב

מצודת ציון

"צור" - ענין קשירה כמו מי צרר מים בשמלה (משלי ל)

"תעודה" - ענין התראה ע"ש שדרך להתרות בעדים לבל יכחיש והתורה נקראת כן על שהיא מלאת מהתראות ואזהרות

"חתום" - ענין סגירה כמו הספר החתום (לקמן כט)

"בלמדי" - ר"ל בתלמידים וכן וכל בניך למודי ה' (לקמן נד)