מ"ג ישעיהו ח טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


טו. וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו

מנוקד: וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.

עם טעמים: וְכָ֥שְׁלוּ בָ֖ם רַבִּ֑ים וְנָפְל֣וּ וְנִשְׁבָּ֔רוּ וְנוֹקְשׁ֖וּ וְנִלְכָּֽדוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכשלו בם רבים" - ואותן האבנים יכשלו אלו וסיעתם שניהם יפלו ביד שונאיהם פקח נהרג שהרגו הושע וי' השבטים נפלו ביד סנחריב ושבנא יצא מירושלים כשעלה סנחריב מעליה לילך על תרהקה מלך כוש שטף שבנא וסיעתו והלך לו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וכשלו בם", בהאבנים זה מגביל עם אבן נגף וצור מכשול.

"ונוקשו ונלכדו" .זה מגביל עם פח ומוקש:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ונפלו וגו'" - כפל הדבר במ"ש לחוזק הענין

"וכשלו בם" - בהאבן הנגף ובהצור המכשול יכשלו רבים והם סיעת שבנא

מצודת ציון

"ונוקשו" - יפלו בהמוקש