מ"ג ישעיהו ה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ז. כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי כרם יהוה צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה

מנוקד: כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.

עם טעמים: כִּ֣י כֶ֜רֶם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה נְטַ֖ע שַׁעֲשׁוּעָ֑יו וַיְקַ֤ו לְמִשְׁפָּט֙ וְהִנֵּ֣ה מִשְׂפָּ֔ח לִצְדָקָ֖ה וְהִנֵּ֥ה צְעָקָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי כרם ה' צבאות בית ישראל" - כי כאותו הכרם לי בית ישראל עשרת השבטים הם היו לי ככרם יין ככרם זית כקרן שמן בארץ שמינה שמן כהונה שמן מלכות שמן מנורה שמן מנחות עזקתים תחלה בהיקף ענני כבוד במדבר וסקלתים ונקיתים מפושעי הדור נטעתים שורק שש מאות ושש מצות כמניין שורק הוספתי עליהם על שבע מצות שנצטוו בני נח בניתי מגדל בתוכו משכני ומקדשי וגם יקב המזבח והשיתין

"ויעש באושים" - קילקלו מעשיהם ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה אשר לא גליתים עדיין ישפטו נא ביני וביניהם על הרעה שהבאתי עליהם מי סרח על מי מה היה לי לעשות עוד טובה לכרמי ולא עשיתי לו אודיעה נא אתכם גם אתם המכעיסים אותי את אשר הגון בעיני לעשות לכרמי ככל אשר עשיתי לאדם הראשון הסר מסוכתו אסלק שכינתי מעליהם המסוככת עליהם כמה שנאמר (לקמן נב) ויגל את מסך יהודה

"פרוץ גדרו" - אתוץ חומותיו

"ואשיתהו בתה" - ואשוינון רטישין

"לא יזמר ולא יעדר" - לא אסתערון ולא יסתמכון

"ועלה שמיר ושית" - ויהיו מטלטלין ושביקין דוגמת שמיר ושית של כרם ואצל הכרם ממש במקום אחר הוא מתורגם הובאי ובור

"ועל העבים אצוה" - ועל נבייא אפקד דלא יתנבון עליהון הנבואה נמשלה למטר שהעבים מקבלין אותה מן השמים כך הנביאים מקבלין הנבואה מפי הקדושה

"נטע שעשועיו" - כמו נטע ולפי שהוא דבוק נקוד פתח כמו בקר זבח השלמים (במדבר ז)

"ויקו" - שיעשו משפט והנה משפח אסיפת חטא על חטא כמו מהסתפח (שמואל א כו) דבר אחר ל' נגע ולפי שהוא לשון נופל על הל' בקריאתו דומה משפט למספח וכן צעקה לצדקה נפל בו רוח הקודש בפי הנביא

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי כרם", מתחיל לבאר הנמשל, "הכרם המשליי הזה בית ישראל המה", אשר נטעם ה' בקרן בן שמן כמ"ש בפסוק ד', וכמו שבכל כרם ימצא נטע המובחר שבו ישתעשע בעליו, כן הוא בכרם הזה "איש יהודה", כי ממנו הצמיח קרן לדוד ושבט מושלים.

"ויקו למשפט", הם הענבים אשר קוה ה' משפט בין אדם לחבירו וצדקה בין אדם למקום, והם עשו באושים, "תחת משפט הנה משפח", מדבקים הבתים זל"ז לגזול גבול העני, כמ"ש , כמ"ש (פסוק י"א י"ב). (בפסוק הזה דבר דרך כלל, ועתה מתחיל לבאר תחלה מ"ש למשפט והנה משפח):


ביאור המילות

"משפט, צדקה". כ"כ למעלה (א' כז) שמשפט בין אדם לחברו, וצדקה בין אדם למקום בכ"מ:

"משפח". חיבור טפל אל עקר ופה על חיבור הבתים:

"צעקה". הרמת קול שלא כרגיל, ויפול גם על שכור צועק מיינו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לצדקה" - היה מקוה שיעשו צדקה והנה נשמע צעקת עשוקים

"ויקו" - לפי מרבית הטובה שעשה להם היה מקוה שיעשו משפט והנה לא כן הוא כי אספו חטאים רבים או עשו מעשים מגונים כנגע צרעת

"כי כרם וגו'" - עכשיו מפרש המשל ואמר שבית ישראל הם הכרם

"נטע שעשועיו" - הנטיעה שהוא משעשע ומשמח בו

מצודת ציון

"שעשועיו" - ענינו התעסקות בדבר מה לשמוח בו

"משפח" - ר"ל אסיפת חטא כמו ונספחו על בית יעקב (לקמן יד) או הוא מלשון ספחת הצרעת ולפי שלשון משפח נופל על לשון משפט אמר כן