מ"ג ישעיהו ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ג. שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש

מנוקד: שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ.

עם טעמים: שַׂר־חֲמִשִּׁ֖ים וּנְשׂ֣וּא פָנִ֑ים וְיוֹעֵ֛ץ וַחֲכַ֥ם חֲרָשִׁ֖ים וּנְב֥וֹן לָֽחַשׁ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יועץ" - יודע לעבר שנים ולקבוע חדשים

"וחכם חרשים" - שכשפותח בדברי תורה נעשו הכל כחרשים

"ונבון לחש" - ראוי למסור לו סתרי תורה שנתנו בלחש כגון מעשה בראשית ומעשה מרכבה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שר חמשים", ר"ל כל שררה ומשרה ואף לא "נשוא פנים", שאינו מושל, רק דבריו נשמעים מצד כבודו וזה משענה ג"כ לא יהיה להם,

  • ו) יועצים היושבים ראשונה במלכות ומפקחים על עניני העם. עז"א שלא ימצא להם "יועץ", ויען שיועץ כולל היועץ הגדול והקטן נכלל בזה משען ומשענה,
  • ז) שיהיה ביניהם חכמים בכל מדע בעיונית ובמלאכתיות, עז"א שלא ימצא ביניהם "חכם חרשים", חכם גדול החורש בשדה העיון, והחורש במלאכת חרש וחושב, ואף לא "נבון לחש", היודע איזה סודות וסגולות מקובלות לו, כמו ללחש חיות או כיוצא בו ג"כ לא ימצא ביניהם, ומי יהיה המנהיג אותם?:

ביאור המילות

"יועץ". יועץ כללי (מעניסטער) כמו אחיתופל הגילוני יועץ דוד (ש"ב טו יב), וכלל ג"כ יועץ פרטי. בדברים פרטיים:

"חרשים". פעל חרש הונח בעצם על חרישת האדמה לכל זרע אשר יזרע, ומשם נטה אהלו אל כל החופר בעומק איזה דבר, חרשי עץ אבן ברזל, בעלי העיון החורשים בשדה החכמה משדדי עמקיה, כי החופר בחלקת העיון ישדד עמקים אחריו, ישאל יפליא יקשה יסתור, ואמר החכם ראשית חכמה פליאה, ונקראו החוקרים האלה חכמי חרשים, החרש והמסגר (מ"ב כג יד), לולא חרשתם בעגלתי (שופטים יד יח):

"לחש". מלה זאת הונחה על ההגה בקול ענות חלושה מפה לאזן לא ישמע, עלי יתלחשו כל שונאי. ולכן נקראו נזמי האזן לחשים, ומצאנוהו על לחישת הנחשים (תהלות נח, ירמיה ח', קהלת י'), כי היו אומרים אותו בלחישה וזה ההבדל בין לחש וסוד, כי סוד עקרו על ההעלם שיעלימהו אח"כ ולא יגלהו, והלחש על הדממה דקה בעת הדבור מפה לאזן, אף שיגלהו אח"כ:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ונבון לחש" - המבין סתרי תורה הנאמרים בלחש והם מעשה בראשית ומעשה מרכבה

"ונשוא פנים" - איש נכבד שהכל נושאים לו פנים

"וחכם חרשים" - חכם על חכמים אחרים כלומר שיש לו תלמידים חכמים

"שר חמשים" - מסיר שר חמשים כי יבוטל השררה מכל וכל

מצודת ציון

"חרשים" - הוא ענין מחשבה כמו אל תחרוש על רעך רעה (משלי ג)ר"ל חכמים כי החכמה היא במחשבה

"לחש" - ענין קול נמוך הנאמר בלחישת האוזן