"רחצו הזכו" - (פתח הוא) ל' צווי לפי שהוא מגזרת רחץ אבל רחצו קמץ לשון עבר שהוא מגזרת רחץ
"רחצו הזכו הסירו חדלו למדו דרשו אשרו שפטו ריבו לכו" - י' אזהרות של ל' תשובה יש כאן כנגד עשרת ימי תשובה וכנגד עשרה מלכיות זכרונות ושופרות
"חדלו הרע" - חדלו ממעשים הרעים
"הרע" - כמו להרע א"צ לכתוב מלהרע שכן לשון המקרא נופל על ל' חדלה וחדל לעשות הפסח (במדבר ט) עד כי חדל לספור (בראשית מא מט) כלומר חדלה הספירה חדלה העשיה אף כאן תחדלו הרעה
"רחצו", כתמי העונות הקודמים, ע"י חרטה ועזיבת החטא, ולא די ברחיצה ושטיפה בעלמא, "רק הזכו" בזכזוך היטב שיסור הכתם מכל וכל, ר"ל שובו מאהבה עד שיתהוו מן העונות זכיות. ומתי די בחרטה לבד? רק בעבירות שבין אדם למקום שאין העוון קיים עודנו, אבל בעבירות שהן קיימות עודנה שהן עבירות שבין אדם לחבירו, בזה "הסירו רע מעלליכם מנגד עיני", ר"ל מעללים שעדן עומדים לנגד עיני, והחטא ישנו עוד במציאות, צריך שתסירו אותו, גזל ישיב, אונאה יחזיר, חבול ישלם, מוציא ש"ר יפייס. - כ"ז לתקן חטא העבר. עתה יורה איך יתנהג השב בעתיד, "חדלו מלהרע" הוא סור מרע מעתה והלאה, ולא די בזה לבד רק:
ביאור המילות
"הזכו". י"מ התפעל מנל"ה, ודגש הכ' לחסרון הד' הזדכו, ולאות הבנין, ולדעתם דגשות הזיי"ן זרה? וי"מ נפעל מהכפולים, ודגשות הז' לחסרון נו"ן הבנין, ודגשות הכ' להשלים הכפל. ולדעתם ראוי שתהיה המלה מלעיל, כמו הברו נושאי כלי ה'? לכן נראה כי מלה זו הורכבה בכונה מנל"ה והכפולים, כי ממשפט המליצה שרשו זכך, כי ריעו הוא רחצו. וממשפט הכונה הוא שיעשו מהעונות זכיות, כי הרחיצה היא כיבוס המדות ונקיותם ושרשו זכה, לכן הורכבה משניהם: