מ"ג זכריה ז יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות זכריה


<< · מ"ג זכריה ז · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת יְהוָה צְבָאוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלִבָּ֞ם שָׂ֣מוּ שָׁמִ֗יר מִ֠שְּׁמ֠וֹעַ אֶת־הַתּוֹרָ֤ה וְאֶת־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֜ח יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בְּרוּח֔וֹ בְּיַ֖ד הַנְּבִיאִ֣ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים וַֽיְהִי֙ קֶ֣צֶף גָּד֔וֹל מֵאֵ֖ת יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְלִבְּהוֹן שַׁוִיאוּ תַקִיף כִּשְׁמִירָא מִלְקַבָּלָא אוֹרַיְתָא וְיַת פִּתְגָמַיָא דִי שְׁלַח יְיָ צְבָאוֹת בְּמֵימְרֵיהּ בְּיַד נְבִיַיָא קַדְמָאֵי וַהֲוָה רְגַז רַב מִן קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שמו שמיר" - תולעת חזק מצור מראין אותו על האבן והיא מתבקעת

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולבם" וגם אחרי שהפחידום הנביאים בעונשים ובאו העונשים וראו בעיניהם, שמו את לבם חזק כשמיר בל ייראו מפחד העונש, "משמוע את התורה", המאמרים מקבילים, "וימאנו להקשיב ויתנו כתף סוררת משמוע את התורה" שהיא מזהרת עפ"י השכל, "ואזניהם הכבידו משמוע ולבם שמו שמיר משמוע את הדברים אשר שלח ה' ברוחו ביד הנביאים", שיעדם בעונשים ובתוכחות קשות, ולכן "ויהי קצף גדול":


ביאור המילות

"שמו שמיר". הוא שקשה מצור, וממלי קישוי הלב מלהתפעל מיראת העונש הפך רך הלב:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ברוחו" - במלאכו על ידי הנביאים

"ויהי קצף" - ובעבור זה היה קצף גדול עליהם מאת ה'

"שמו שמיר" - עשו לבם חזק כשמיר מלשמוע את התורה

מצודת ציון

"שמיר" - הוא הברזל החזק וכן כשמיר חזק מצור (יחזקאל ג)

"ברוחו" - במלאכו וכן ה' אלהים שלחני ורוחו (ישעיהו מ"ח)

<< · מ"ג זכריה · ז · יב · >>