מצודות על זכריה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מצודות על זכריה · ז · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"היה דבר ה'" - הוא הדבור האמור למטה

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וישלח בית אל" - ר"ל הדבור היה על כי שלח הכנסיה שבבבל לבית ה' את שראצר ואת רגם מלך ואנשיו הסרים למשמעתו שהם יחלו פני ה' להשפיע הנבואה על הכהנים והנביאים שימצאו מענה להשיב להם על שאלתם

מצודת ציון

"שראצר" - שם איש וכן רגם מלך

"לחלות" - ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות ל"ב)

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הנזר" - האם אהיה מופרש ביום ההוא מאכילה ושתיה ומתענוג כאשר עשיתי זה הרבה שנים מזמן החורבן וכאומר הואיל ונבנה המקדש אם יש מקום להתאבל עוד כי בנין המקדש ההוא היה קטן בעיניהם על כי היו עדיין משועבדים לפרס

"האבכה" - ר"ל והשאלה היא האם אבכה מעתה בחדש החמישי הוא תשעה באב וה"ה כל ד' צומות ואחזו החמור שבכולן

"לאמר וגו'" - ר"ל שהוא יאמר אל הכהנים המשמשים בבית ה' ואל הנביאים והם חגיי זכריה ומלאכי למען יאמרו הם תשובה על שאלתם

מצודת ציון

"לבית ה'" - בבית ה' ובאה הלמ"ד במקום בי"ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט')

"הנזר" - ענין הפרשה כמו ימי נזרו (במדבר ו')

"כמה" - ענינו הרבה

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויהי וגו'" - ר"ל ועל זה היה אלי דבר ה'

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הצום צמתוני" - וכי צמתם אותי ולתוספת ביאור אמר אני ור"ל וכי הרעבתם אותי בזה לחשוש על צומכם

"כי צמתם" - אשר צמתם וספדתם בחמישי זה ט' באב ובשביעי זה צ"ג וזה שבעים שנה שנהגתם כן (וזכר גם צ"ג כאומר הנה לא צדקו מה שזכרו לבד ט"ב שהוא החמור בעיניהם כי גם צ"ג כמוהו כי שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית ה' כמ"ש רז"ל)

"אמור אל כל עם הארץ" - לא צוה להסב הדבור כלפי השלוחים כי היו כנזופים לפניו על שלא עלו לשבת בא"י והוסב הדבור אל מול יושבי ירושלים שלא יסתפקו גם הם בזה הדבר

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וכי תאכלו" - וכן כאשר תאכלו וכאשר תשתו הלא אתם האוכלים והשותים ולכם יש הנאה בזה אבל אלי לא בא הנאה מזה וכאומר מה זה השאלה על התענית מה לי בזה אם יתענו או יאכלו

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יושב" - ר"ל מיושב מבני אדם

"יושבת" - ר"ל יושבת בהשקט ושאנן

"ועריה" - וכן עריה שבסביבותיה היו יושבת בהשקט ושלוה

"הלוא את הדברים" - כאומר מי בקש מהם הצום הלא בזה חפצתי את הדברים וגו'

מצודת ציון

"והנגב" - ערי הנגב

"והשפלה" - העמק

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויהי דבר ה'" - חזר המקום ואמר לזכריה להזכיר הדברים שקרא ה' מאז ביד הנביאים ולאמר להם

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כה אמר ה'" - ר"ל כן אמר ה' להנביאים הראשונים לאמר להם משפט אמת שפוטו וגו'

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ורעת וגו'" - אל תחשבו זה על זה להרע

"ואלמנה וגו'" - זכר אלו לפי שהם תשושי כח וכח לעשקם ולגזלם

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"משמוע" - מלשמוע

"וימאנו" - אנשי אותו הדור מאנו להקשיב ונתנו כתף סוררת כדרך האדם הממאן להקשיב דברי חבירו שמסיר כתפו ממנו והולך לו

מצודת ציון

"וימאנו" - לא רצו

"להקשיב" - ענין שמיעה

"סוררת" - מלשון הסרה

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ברוחו" - במלאכו על ידי הנביאים

"ויהי קצף" - ובעבור זה היה קצף גדול עליהם מאת ה'

"שמו שמיר" - עשו לבם חזק כשמיר מלשמוע את התורה

מצודת ציון

"שמיר" - הוא הברזל החזק וכן כשמיר חזק מצור (יחזקאל ג)

"ברוחו" - במלאכו וכן ה' אלהים שלחני ורוחו (ישעיהו מ"ח)

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויהי וגו' אמר ה' צבאות" - ר"ל ה' אמר אז להם שגמולם יהיה מדה במדה כאשר קרא הוא להם ע"י הנביאים ולא שמעו כן יקראו הם אלי מתוך הדחק ולא אשמע קול צעקתם

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וישימו" - ר"ל והנה הם עצמם עשו ארץ חמדה לשממה כי עם כל הדברים האלה אחזו בדרכם וגלו ממנה בעוונם ונשארה שממה ומוסב למעלה לומר הנה כל חפצי במעשים טובים ועל זה הזהרתי את אבותיכם ובעבור זה הגליתים על שלא שמעו אלי בדבר זה אבל מעולם לא בקשתי ממי דברי הצומות

"ואסערם" - אפיצם ברוח סערה על כל ארצות העכו"ם אשר לא ידעו אותם מאז והארץ תהיה שממה אחרי צאתם ממנה מבלי ימצא בה עובר ושב

מצודת ציון

"ואסערם" - מלשון סערה והוא הרוח החזקה

"נשמה" - מלשון שממון

"וישימו" - ועשו