מ"ג זכריה ה ה
לא בדוק
כתיב:
ויצא המלאך הדבר בי ויאמר אלי שא נא עיניך וראה מה היוצאת הזאת.
מנוקד:
וַיֵּצֵא הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה הַיּוֹצֵאת הַזֹּאת.
עם טעמים:
וַיֵּצֵ֕א הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מָ֖ה הַיּוֹצֵ֥את הַזֹּֽאת׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום יונתן
וּנְפַק מַלְאֲכָא דִמְמַלֵיל עִמִי וַאֲמַר לִי זְקוֹף כְּעַן עֵינָךְ וַחֲזֵי מַן דְגָלָן אִלֵין:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"שא" - הרם
"נא" - עתה
מצודת דוד
"ויאמר אלי" - אח"ז חזר המלאך ואמר אלי שא עיניך וראה מה היא הדבר היוצאת מן השמים
"ויצא" - נראה לו במראה הנבואה כאלו המלאך הדובר בו חלף והלך לו ובא לרמז שבמשך הגלות תסתלק הנבואה