מ"ג ויקרא כה כב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּזְרַעְתֶּ֗ם אֵ֚ת הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמִינִ֔ת וַאֲכַלְתֶּ֖ם מִן־הַתְּבוּאָ֣ה יָשָׁ֑ן עַ֣ד ׀ הַשָּׁנָ֣ה הַתְּשִׁיעִ֗ת עַד־בּוֹא֙ תְּב֣וּאָתָ֔הּ תֹּאכְל֖וּ יָשָֽׁן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִזְרְעוּן יָת שַׁתָּא תְּמִינֵיתָא וְתֵיכְלוּן מִן עֲלַלְתָּא עַתִּיקָא עַד שַׁתָּא תְּשִׁיעֵיתָא עַד מֵיעַל עֲלַלְתַּהּ תֵּיכְלוּן עַתִּיקָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתִזְרְעוּן יַת שַׁתָּא תְּמִינָתָא וְתֵיכְלוּן מִן עֲלַלְתָּא עַתִּיקְתָּא דְהַהוּא שַׁתָּא שְׁתִיתֵיתָא עַד שַׁתָּא תְּשִׁיעָתָא עַד זְמַן מֵיעַל עֲלַלְתָּא תֵּיכְלוּן עַתִּיקְתָּא: |
רש"י
[לג] ומקרא זה נאמר בשאר שמיטות כולן וכו'. ואם תאמר, ולמה לא כתב רבותא טפי - שתעשה לד' שנים, ואין זה קשיא, כי הכתוב הוא מדבר לשאילת בני האדם, שיהיו אומרים "מה נאכל וגו'" (פסוק כ), וקושיא זאת אינה נופלת ביובל, כי לא ישאלו על שנה אחת, כי בשנה אחת אפשר להשתדל אחר תבואה, אבל בכל שמיטה אי אפשר:
[לד] אל תרע עינך בה שאינה שלך. פירוש, שאין הכתוב רוצה לומר כי לכך לא תמכר לצמיתות מפני שהיא של הקב"ה, דמה בכך, שהרי אם תעמוד ביד הלוקח לעולם תהיה להקב"ה כמו שהיא להקב"ה והיא ביד המוכר, אלא פירושו 'אל תרע עינך בה' על המצוה שמצוה להחזיר השדה לבעלים, שאינו של אדם, רק של הקב"ה, ולפיכך אל תרע עינך בה על מצוה זו, שמי שהארץ שלו יכול לצוות על החזרה הזאת:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרק ד (עריכה)
[ז] "וזרעתם את...השמינית"-- זו שמינית שלאחר שמיטה. כשהוא אומר "..שנה.."-- זו תשיעית שלאחר שמינית שלאחר שמיטה.
"ואכלתם מן התבואה ישן"-- לא סלמנטון.
"עד..התשיעית"-- זו תשיעית שאחר שמינית שאחר היובל. כשהוא אומר "..שנה..שנה.."-- זו עשירית שאחר היובל שאחר השמיטה.
"עד בא תבואתה תאכלו ישן"-- שהוא אחת עשרה לזית.