[כה] הא אם נשא אחת מן הפסולות זרעו ממנה חלל מדין קדושת כהונה. פירוש, אין "ולא יחלל זרעו" מילתא בפני עצמו, שלא יהיה כהן גדול מחלל זרעו, דבאיזה ענין יחלל זרעו, אלא אדלעיל קאי, שלא ישא מן הפסולות לכהונה, ועליהן אמר "ולא יחלל זרעו", שאם נשא אחת מן הפסולות לכהונה - זרעו חלל מקדושת כהונה. אי נמי, שלא תאמר "ולא יחלל זרעו", פירוש שכהן גדול הנושא נשים פסולות מחלל זרעו, שלא יהיו בניו כהוגן, מאחר שבאיסור נשאם, ולפיכך אמר כי הדיוקא הוא שאם נשא אחת מן הפסולות זרעו חלל מקדושת כהונה, שאינו כהן לגמרי:
"ולא יחלל זרעו בעמיו" - הא אם נשא אחת מן הפסולות זרעו ממנה חלל מדין קדושת כהונה לשון רש"י פירשו הרב לשלילות בלבד את אלה לא יקח שלא יתחלל זרעו ועל דעת רבותינו (קידושין עח) הוא לאו שני וכך אמרו קדש ובעל לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל ואמרו בעל ולא קדש לוקה משום לא יחלל והנה הם שני לאוין ונדרש להם גם כן כטעם קדש ולא בעל אינו לוקה מה טעם לא יקח משום לא יחלל אם כן פירושו "את אלה לא יקח כי אני מזהירו בלא יחלל זרעו" ומאלינו נלמוד שהזרע מן הפסולות הוא מחולל
[ז] "ולא יחלל זרעו"-- אין לי אלא זרע שהוא מתחלל. היא עצמה מנין? ודין הוא! ומה אם הזרע שלא עבר עבירה-- הרי היא מתחלל, היא שעברה עבירה אינו דין שיתחלל?! הוא עצמו יוכיח! שעבר עבירה ואינו מתחלל.לא! אם אמרת באיש שאינו מתחלל בכל מקום, תאמר באשה שהיא מתחללת בכל מקום! ואם נפשך לומר 'לא יחלל' "ולא יחלל"-- אף מי שהיה כשר ונתחלל.
[ט] "בעמיו"-- להביא בת חלל זכר שתהא פסולה מן הכהונה. ר' יהודה אומר, בת גר זכר כבת חלל זכר."כי אני ה' מקדשו"-- להגיד מה גרם.
