רש"י על ויקרא כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על ויקרא · כא · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אמור אל הכהנים" - (יבמות פ"ה ת"כ) אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים

"בני אהרן" - (קידושין לה) יכול חללים תלמוד לומר הכהנים

"בני אהרן" - אף בעלי מומין במשמע

"בני אהרן" - ולא בנות אהרן

"לא יטמא בעמיו" - (ת"כ) בעוד שהמת בתוך עמיו יצא מת מצוה

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אם לשארו" - (ת"כ) אין שארו אלא אשתו

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הקרובה" - לרבות את הארוסה (ת"כ יבמות ס)

"אשר לא היתה לאיש" - למשכב

"לה יטמא" - מצוה (ת"כ יבמות צז)

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יטמא בעל בעמיו להחלו" - (ת"כ) לא יטמא לאשתו פסולה שהוא מחולל בה בעודה עמו וכן פשוטו של מקרא לא יטמא בעל בשארו בעוד שהיא בתוך עמיו שיש לה קוברין שאינה מת מצוה ובאיזה שאר אמרתי באותו שהיא להחלו להתחלל הוא מכהונתו

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יקרחה קרחה" - (ת"כ) על מת והלא אף ישראל הוזהרו על כך אלא לפי שנאמר בישראל (קידושין לו מכות כ) בין עיניכם (דברים יד) יכול לא יהא חייב על כל הראש ת"ל בראשם וילמדו ישראל מהכהנים בגזרה שוה נאמר כאן קרחה ונאמר להלן בישראל קרחה מה כאן כל הראש אף להלן כל הראש במשמע כ"מ שיקרח בראש ומה להלן על מת אף כאן על מת

"ופאת זקנם לא יגלחו" - לפי שנאמר בישראל (ויקרא יט) ולא תשחית יכול לקטו במלקט ורהיטני לכך נאמר לא יגלחו שאינו חייב אלא על דבר הקרוי גלוח ויש בו השחתה וזהו תער

"ובבשרם לא ישרטו שרטת" - לפי שנאמר בישראל (שם, יט) ושרט לנפש לא תתנו יכול שרט חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לא ישרטו שרטת לחייב על כל שריטה ושריטה שתיבה זו יתירה היא לדרוש שהיה לו לכתוב לא ישרטו ואני יודע שהיא שרטת

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קדושים יהיו" - (ת"כ) על כרחם יקדישום ב"ד בכך

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זונה" - שנבעלה בעילת ישראל האסור לה כגון חייבי כריתות או נתין או ממזר (יבמות סא)

"חללה" - שנולדה מן הפסולים שבכהונה כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרושה וחלוצה מכהן הדיוט (קידושין עז) וכן שנתחללה מן הכהונה על ידי ביאת אחד מן הפסולים לכהונה

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וקדשתו" - על כרחו שאם לא רצה לגרש הלקהו ויסרהו עד שיגרש (יבמות פח)

"קדוש יהיה לך" - נהוג בו קדושה לפתוח ראשון בכל דבר ולברך ראשון בסעודה (ת"כ)

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי תחל לזנות" - כשתתחלל על ידי זנות שהיתה בה זיקת בעל וזנתה או מן האירוסין או מן הנשואין (סנהדרין נא) ורבותינו נחלקו בדבר והכל מודים שלא דבר הכ' בפנויה

"את אביה היא מחללת" - (סנהדרין נב) חללה ובזתה את כבודו שאומרים עליו ארור שזו ילד ארור שזו גדל

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יפרע" - (ת"כ) לא יגדל פרע על אבל ואיזהו גידול פרע יותר משלשים יום

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועל כל נפשת מת" - באהל המת

"נפשת מת" - (נזיר לח) להביא רביעית דם מן המת שמטמא באהל

"לאביו ולאמו לא יטמא" - (סנהדרין ד' ת"כ) לא בא אלא להתיר לו מת מצוה

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומן המקדש לא יצא" - (ת"כ נזיר לז) אינו הולך אחר המטה ועוד מכאן למדו רבותינו שכהן גדול מקריב אונן וכן משמעו אף אם מתו אביו ואמו אינו צריך לצאת מן המקדש אלא עובד עבודה

"ולא יחלל את מקדש" - שאינו מחלל בכך את העבודה שהתיר לו הכתוב הא כהן הדיוט שעבד אונן חלל

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחללה יג" - שנולדה מפסולי כהונה

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא יחלל זרעו" - הא אם נשא אחת מן הפסולות זרעו הימנה חלל מדין קדושת כהונה

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לחם אלהיו" - מאכל אלהיו כל סעודה קרויה לחם כמו (דנייאל ה) עבד לחם רב

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי כל איש אשר בו מום לא יקרב" - אינו דין שיקרב כמו (מלאכי א) הקריבהו נא לפחתך

"חרם" - (בכורות מד) שחוטמו שקוע בין שתי העינים שכוחל שתי עיניו כאחת

"שרוע" - שאחד מאיבריו גדול מחבירו עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה או שוקו אחת ארוכה מחברתה

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"או גבן" - שוריציול"ש בלע"ז שגביני עיניו שערן ארוך ושוכב

"או דק" - (בכורות לט) שיש לו בעיניו דוק שקורין טיל"א כמו (ישעיהו מ) הנוטה כדוק

"או תבלל" - דבר המבלבל את העין כגון חוט לבן הנמשך מן הלבן ופוסק בסירא שהוא עוגל המקיף את השחור שקוראים פרוניל"א והחוט הזה פוסק את העוגל ונכנס בשחור ותרגום תבלול חיליז ל' חלזון שהוא דומה לתולעת אותו החוט וכן כינוהו חכמי ישראל במומי הבכור חלזון נחש עינב (בכורות לח)

"גרב וילפת" - מיני שחין הם

"גרב" - זו החרס שחין היבש מבפנים ומבחוץ

"ילפת" - היא חזזית המצרית ולמה נקראת ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה והוא לח מבחוץ ויבש מבפנים ובמקום אחר קורא לגרב שחין הלח מבחוץ ויבש מבפנים שנאמר (דברים כח) ובגרב ובחרס כשסמוך גרב אצל חרס קורא לילפת גרב וכשהוא סמוך אצל ילפת קורא לחרס גרב כך מפורש בבכורות (בכורות מד)

"מרוח אשך" - לפי התרגום מריס פחדין שפחדיו מרוססים שביצים שלו כתותין פחדין כמו (איוב מ) גידי פחדיו ישורגו

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל איש אשר בו מום" - (ת"כ) לרבות שאר מומין

"מום בו" - בעוד מומו בו פסול הא אם עבר מומו כשר

"לחם אלהיו" - כל מאכל קרוי לחם

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מקדשי הקדשים" - אלו קדשי הקדשים

"ומן הקדשים יאכל" - אלו קדשים קלים ואם נאמרו קדשי הקדשים למה נאמרו קדשים קלים (ת"כ זבחים קא) אם לא נאמרו הייתי אומר בקדשי הקדשים יאכל בעל מום שמצינו שהותרו לזר שאכל משה בשר המלואים אבל בחזה ושוק של קדשים קלים לא יאכל שלא מצינו זר חולק בהן לכך נאמרו קדשים קלים כך מפורש בזבחים

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אך אל הפרכת" - להזות שבע הזאות שעל הפרכת

"ואל המזבח יט" - החיצון ושניהם הוצרכו להכתב ומפורש בת"כ

"ולא יחלל את מקדשי" - שאם עבד עבודתו מחוללת להפסל

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וידבר משה" - המצוה הזאת

"אל אהרן וגו' ואל כל בני ישראל" - להזהיר בית דין על הכהנים (ת"כ)