מ"ג הושע י יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות הושע


<< · מ"ג הושע י · יא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד לו יעקב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאֶפְרַ֜יִם עֶגְלָ֤ה מְלֻמָּדָה֙ אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ וַאֲנִ֣י עָבַ֔רְתִּי עַל־ט֖וּב צַוָּארָ֑הּ אַרְכִּ֤יב אֶפְרַ֙יִם֙ יַחֲר֣וֹשׁ יְהוּדָ֔ה יְשַׂדֶּד־ל֖וֹ יַעֲקֹֽב׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל דַמְיָא לְעֶגְלָתָא דְמַלְפִין לָהּ לְמַירְדֵי וְלָא אַלְפָא רָחֲמָא לְהֵלָכָא בִּרְעוּת נַפְשָׁהּ וַאֲנָא פָרְקֵית יַתְהוֹן מִשְׁעַבּוּד מִצְרַיִם אַעְדֵיתִי נִיר תְּקוֹף מִצַוְרֵיהוֹן אַשְׁרֵיתִי בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל תְּקוֹף אַרְעָא דֶאֱמוֹרָאָה כְּבִישִׁין קָדְמֵיהוֹן דְבֵית יְהוּדָה אַחְסְנֵית יַתְהוֹן אַחְסַנְתָּא דְקַיְמֵית לַאֲבוּהוֹן יַעֲקֹב:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואפרים עגלה מלומדה" - פירפויינט"א בלע"ז עשויה חבורות חבורות במלמד הבקר שקורין דישגולויי"ן בלע"ז כלומר הרבה יסורין הבאתי עליה והרי היא לא נכנעה ותמיד אוהבת לדוש בתבואה מקום מאכל ומשמן ולא נכנעה להיות חורשת כלומר לא נכנעו לתורה אלא אחר שרירות לבם

"אוהבתי" - יו"ד יתירה כמו (בראשית לא) גנובתי יום

"ואני עברתי על טוב צוארה" - לפיכך אני מביא עליה' מלכים שיתישו את כחם

"ארכיב אפרים יחרוש יהודה וגו'" - אם תרצו שארכיב אפרים על אומות יחרוש יהודה וישדד לו (יעקב) לעצמו חרישה של מע"ט כמו שהוא מפרש ואומר נירו לכם ניר וגו'

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואפרים עגלה מלומדה", אפרים אין לו כח כשור לעול לחרוש באדמה, כי הוא דומה כעגל המלומד לעשות מלאכה קלה, והוא כי "אהבתי לדוש" שהיא אוהבת לדוש בתבואה שהיא מלאכת העגל, שמרקד על התבואה ודש אותה וגם אוכל בשעת דישה, לא החרישה שאינו מלאכת העגל הרך. ר"ל שאוהב לשאת שעבוד קל כמו מה שרצה להשתעבד אל מלך מצרים שהיה עול בלתי קשה ועבודה קלה ושעם זה יאכל מטוב ארץ מצרים וירויח במסחרו שם, לא לשאת עול מלך אשור לחרוש ולעבוד בכל עבודת פרך, "ואני עברתי על טוב צוארה", ואני עדיין חסתי עליה כי עברתי וראיתי את טוב צוארה השמן והענוג שאינו יכול לשאת עול כבד, והיה עדיין בדעתי שלא למסרה אל העמים שיאסרו אותה במוסרות לשתי עונותם, וחשבתי שיכניסו צוארם לעבוד עבודתי שהיא עבודה קלה ועי"כ לא ימסרו ביד אדונים קשה, וחשבתי כי ישתתפו עם מלכות יהודה ושניהם יעבדו את ה' ויחרשו את אדמתו אדמת הקדש, וז"ש שחשבתי "ארכיב אפרים" ר"ל שאצרפנו ואחברנו אל יהודה ששניהם יחרשו ויעבדו בחלקת ה' ביחד, והייתי מקוה כי "יחרוש יהודה ישדד לו יעקב" שיהודה שהוא מלומד לחרוש בעבודת ה' הוא יעשה החרישה שהיא עבודה הקשה, ויעקב שאינו מלומד לחרוש את האדמה הוא ישדד, שהיא העבודה שאחר החרישה שעוברים שנית על התלמים לכתש את הרגבים שהיא עבודה קלה, והיינו שיהודה יכין אדמת הנפש יחרוש אותה עד שתהיה מוכנת לקבל זריעת הצדקה והמע"ט ואחריו יבא גם יעקב שהם עשרת השבטים לגמור מעשה החרישה וההכנה. ואז.


ביאור המילות

"אהבתי". היו"ד נוספת ולכן הטעם מלעיל:

"ארכיב". בא על הצמד, ושני סוסים ביחד נקראו רכב, והושאל על צמד השורים במחרישה:

"יחרוש", ישדד עי' הבדלם (ישעיה כ"ח כ"ד), השידוד הוא אחר החרישה ופתיחת הקרקע, והוא פעל ומשם שדה, שמכתת הרגבים וכותשם עד שתעשה שדה ראויה לזריעה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ישדד לו יעקב" - כל ישראל בכללו יכתת הרגבים לכסות הזרעים בעבורו למען יאכל פריה ר"ל יקיימו המצות לטובתן למען יקבלו שכר

"ארכיב אפרים" - לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר"ל יעסוק במצות

"ואני עברתי" - העברתי ידי

"על טוב צוארה" - ר"ל חפשתי צוארה וראיתי שהיא טובה ושמנה וראוייה לשום העול עליה ר"ל ראיתי שראוי הוא לקבל עליו עול התורה ומצוה

"ואפרים" - הנה אפרים הוא כעגלה שמרגילין אותה לעבודתה למשוך בעול ולחרוש והיא אוהבת לדוש למען תאכל מן הדיש ר"ל אני למדתים התורה והמצות והם חפצים בקבול השכר מבלי עשות המעשה

מצודת ציון

"מלמדה" - ענין ההרגל כמו וילמד לטרף טרף (יחזקאל יט)

"אוהבתי" - היו"ד יתירה וטפלה

"לדוש" - מלשון דישה והוא הפרדת התבואה מהקשין

"ארכיב" - אמר בלשון שאלה על הדבר ההושם ממעל

"ישדד" - ענין כתישת הרגבים לכסות הזרעים ממעל וכן יפתח וישדד אדמתו (ישעיהו כח)

<< · מ"ג הושע · י · יא · >>