מ"ג הושע ד טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות הושע


<< · מ"ג הושע ד · טז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל עַתָּה יִרְעֵם יְהוָה כְּכֶבֶשׂ בַּמֶּרְחָב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֚י כְּפָרָ֣ה סֹרֵרָ֔ה סָרַ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ יִרְעֵ֣ם יְהֹוָ֔ה כְּכֶ֖בֶשׂ בַּמֶּרְחָֽב׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

אֲרֵי כְּתוֹרָא דְאִתְפַּטַם וּבָעֵיט כֵּן מָרֵיד בִּסְגִי טוּבָא יִשְׂרָאֵל כְּעַן יְדַבְּרִינוּן יְיָ כְּאִימַר בְּחִיר בְּבִקְעָה:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי כפרה סוררה" - כתורא דאתפטים ובעיט כן סרר ישראל מרוב אכילה ושתייה

"עתה ירעם" - מרעית מצומצמת ככבש הרועה במרחב ולא כשור פטם שאובסין אותו בשעורין וכרשינין

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי", שיעור הכתוב "כי עתה" (אשר) "ירעם ה' ככבש במרחב סרר ישראל כפרה סוררה", כי בימי ירבעם בן יואש רחם ה' על ישראל אשר אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש ויושיעם ביד ירבעם בן יואש הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה (מ"ב י"ד) ואז רעה ה' אותם על כר נרחב, ר"ל שהרחיב גבול ארצם, וחשב שיהיו ככבש הנמשך אחר הרועה ואינו נפרד מן העדר ללכת על הרים שובבים, כן חשב שעי"כ ימשכו אחריו ולא ימרדו בו, והם סררו אז כפרה סוררה שאם מוליכים אותה על כר נרחב היא עוזבת את הרועה וסוררת ומתרחקת ממנו כן התרחקו אז מעם ה' הרועה אותם והרחיב את גבולם, ומפרש במה התרחקו ממנו, כי.


ביאור המילות

"עתה ירעם". פירש"י מרעית מצומצמת, והלשון משמע בהפך כמו ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב (ישעיה ל'), ולכן פרשתי שר"ל עתה אשר ירעם ככבש סרה כפרה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עתה" - לכן ארעם עתה ככבש הרועה במקום מרחב ומשוטט אנה ואנה לבקש עשב למאכלו ר"ל מעתה אצמצם השפעתם

"כפרה סוררה" - כמו הפרה האוכלת על האבוס הנה מרוב כל היא סוררת ומורדת ואינה רוצת למשוך בעול כן מרד ישראל בה' מרוב כל ומהשפעה מרובה

מצודת ציון

"סוררה" - ענין מרידה

"ירעם" - מלשון מרעה

"במרחב" - במקום רחב

<< · מ"ג הושע · ד · טז · >>