(ג-ד) "על כן תאבל הארץ" וכו' "אך איש אל ירב", ה' יריב ריבו ויחרב את הארץ עד "שהארץ תאבל ויכרתו יושביו" עד שגם הבע"ח הבלתי מדברים יכרתו "וגם דגי הים יאספו" כל זה יעשה ה' בריבו, "אך" בלבד "שאיש אל ירב" את ריב ה', "ואל יוכח איש" את העם, כ"ז דברי העם אל הנביאים, (ר"ל שנוח להם יותר שתחרב הארץ ולא שישמעו תוכחת הנביאים), "ועמך" אומר אל בני ישראל, "עמך כמריבי כהן", ר"ל לא לבד שאינם רוצים לשמוע תוכחה, עוד בהפך הם דומים כעושים מריבה עם הכהן המורה דעת, הם אומרים אל הכהן.
ביאור המילות
"תאבל". הולך ממדרגה למדרגה, הגם שתאבל הארץ, ויותר מזה שאומלל כל יושב בה (עמ"ש ישעיה כ"ד) וגם חיה ועוף, וגם דגים, כל זה יעשה אך איש אל ירב ריב ה':
