מ"ג הושע ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקראות גדולות הושע


<< · מ"ג הושע ד · ג · >>

מקרא

כתיב: על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו

מנוקד: עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ.

עם טעמים: עַל־כֵּ֣ן ׀ תֶּאֱבַ֣ל הָאָ֗רֶץ וְאֻמְלַל֙ כׇּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ בְּחַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה וּבְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם וְגַם־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם יֵאָסֵֽפוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תאבל" - תחרב ויגדל האבל בה

"יאספו" - יזערון מן קדם חוביהון לשון כליון כמו אסוף אסיפם (ירמיהו ח)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ג-ד) "על כן תאבל הארץ" וכו' "אך איש אל ירב", ה' יריב ריבו ויחרב את הארץ עד "שהארץ תאבל ויכרתו יושביו" עד שגם הבע"ח הבלתי מדברים יכרתו "וגם דגי הים יאספו" כל זה יעשה ה' בריבו, "אך" בלבד "שאיש אל ירב" את ריב ה', "ואל יוכח איש" את העם, כ"ז דברי העם אל הנביאים, (ר"ל שנוח להם יותר שתחרב הארץ ולא שישמעו תוכחת הנביאים), "ועמך" אומר אל בני ישראל, "עמך כמריבי כהן", ר"ל לא לבד שאינם רוצים לשמוע תוכחה, עוד בהפך הם דומים כעושים מריבה עם הכהן המורה דעת, הם אומרים אל הכהן.

ביאור המילות

"תאבל". הולך ממדרגה למדרגה, הגם שתאבל הארץ, ויותר מזה שאומלל כל יושב בה (עמ"ש ישעיה כ"ד) וגם חיה ועוף, וגם דגים, כל זה יעשה אך איש אל ירב ריב ה':

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תאבל" - תשחת הארץ ותכרת כל היושב בה גם בחית וגו' תהיה הכריתה וגם דגי הים יאבדו לא תשאר מה בארץ והוא ענין גוזמא והפלגה

מצודת ציון

"תאבל" - ענין השחתה כמו אבלה נבלה הארץ (ישעיהו כ"ד)

"ואומלל" - ענין כריתה כמו כי אמלל אני (תהלים ו')

"ואספו" - ענין כליון ואבדון כמו אסף אסיפם (ירמיהו ח')

<< · מ"ג הושע · ד · ג · >>