מ"ג הושע ב יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות הושע


<< · מ"ג הושע ב · יא · >>

מקרא

כתיב: לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה

מנוקד: לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָהּ.

עם טעמים: לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־עֶרְוָתָֽהּ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

בְּכֵן יְתוּב מֵימְרִי לְמִטַל עִבּוּרָא בְּעִדַן אִידְרֵיהּ וְחַמְרָא בְּעִדַן מַעֲצַרְתֵּיהּ וְאַצִיל כְסוּת מֵילָא וּבוּץ דִיהָבֵית לָהּ לְכַסְאָה יַת קְלָנָהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעתו" - בעת גמר בישול הפירות

"והצלתי" - ממנה צמרי ופשתי אשר היה לכסות את ערותה כל הצלה שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא ומוכיח עליו ויצל אלהים את מקנה אביכם (בראשית לא) כי כל העושר אשר הציל (שם)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן אשוב", אמר ה' שלכן יעשה עמם מעשים שעל ידם יכירו שחובתם ורעתם אינם מצד המערכת רק ע"י ההשגחה, כי עד עתה שעצר את השמים מהוריד מטר חשבו שזה בא מפאת הטבע והמערכה ולא ה' פעל כל זאת, לכן יעשה בהפך שיתן מטר על הארץ והארץ תתן את יבולה עד שיראו שכפי הטבע והמערכה הם מוכנים לקבל טוב וברכה ושיהיה בר ולחם בארץ רק בעת גמר הדגן והתירוש ישוב ה' ויקח אותו מאתם, וז"ש "לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו", הדגן שהיה נגמר בעת קציר אשוב ואקח אותו בחזרה ובזה ידעו שהיא רעה השגחיית, וכן "והצלתי צמרי ופשתי" אשר כבר נגמרו, והם כבר מוכנים "לכסות את ערותה" אציל אותם ואקחם מידה, ואז תראה שהגם שמאהביה שהם כוכבי המערכת וסדרי הטבע הם בעזרתה להיטיב לה, בכ"ז לא יוכלו להועיל לה ולהציל אותה מיד ה', וז"ש

ביאור המילות

"דגני בעתו, ותירושי במועדו". יש הבדל בין עת ובין מועד. שהעת היא עת הטבעי, והמועד הוא ההסכמיי, (כמ"ש באילת השחר כלל רצ"ט) והדגן דרך לקוצרו תיכף כשיגמר שהוא העת הטבעי, לכן אמר בעתו, והתירוש לא יבצרו הענבים תמיד בעת גמרם כי יניחם לפעמים על האילן כדי שיתבשלו היטב בחום השמש, ולקיטת ענבים תלוי ביעידת הבעלים והסכמתם, לכן אמר במועדו, שבעת שיעד לקחת הענבים אז ישחיתם ה':

"ולקחתי, והצלתי". הלקיחה תצוייר גם כשאינו עדיין ביד הבעלים, אבל ההצלה הוא כשיקחם מיד מי שהוא כבר בידו, כמו ויצל אלהים את מקנה אביכן, ר"ל שכבר היה בידו, וכן וינצלו את מצרים, ור"ל "צמרי ופשתי" שכבר הוא בידם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והצלתי" - אסיר מהם הצמר והפשתים שנתתי לה לכסות את ערותה כי ימותו הצאן ולא יהיה לה צמר והפשתים תלקה ולא יהיה לה בגד ללבוש

"במועדו" - בזמן הביכור

"בעתו" - בעת גמר הבשול אקח מהם ע"י ברד וארבה וכדומה

"לכן" - הואיל וכן עשתה אשוב לקחת את הדגן שנתתי לה

מצודת ציון

"במועדו" - בזמנו

"והצלתי" - ענין הפרשה כמו הלא אצלת לי ברכה (בראשית כ"ז)

"ערותה" - גלוי הבשר

<< · מ"ג הושע · ב · יא · >>