מ"ג דברים כו ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כׇּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִסַּב מֵרֵישׁ כָּל אִבָּא דְּאַרְעָא דְּתַעֵיל מֵאַרְעָךְ דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ וּתְשַׁוֵּי בְּסַלָּא וּתְהָךְ לְאַתְרָא דְּיִתְרְעֵי יְיָ אֱלָהָךְ לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵיהּ תַּמָּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתִסְבוּן מִן שֵׁירוֹי בִּכּוּרַיָא דְמִתְבַּשְׁלִין מִן שֵׁירוּיָא בְּכָל אִבָּא דְאַרְעָא דְתָעֵיל מֵאַרְעָךְ דַיְיָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן וּתְשַׁווּן בְּסַלָא וּתְהָכוּן לְאַתְרָא דְיִתְרְעֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ תַמָן: |
רש"י
"זית שמן" - זית אגורי ששמנו אגור בתוכו
"ודבש" - הוא דבש תמרים
"מראשית" - אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה כורך עליה גמי לסימן ואומר הרי זה בכורים
ופירושו טעות, כי לפירושו צריך לומר שאפילו עשה כל שדהו ביכורים אינו ביכורים. וזה אינו, דודאי אם עשה כל שדהו ביכורים הוי ביכורים, ומשנה פשוטה היא בפרק ב' דביכורים (מ"ד) העושה כל שדהו בכורים הרי הוא בכורים. ואין לומר כלל דגבי בכורים דרשינן שאין צריך לעשות שדהו בכורים, וכך פירושו, 'ולא כל ראשית' כלומר שאין צריך לעשות הכל ראשית, דבר זה לא יתכן, דפשיטא שאין צריך לעשות כל שדהו בכורים, דאם כן מה יהיה לו. ועוד, דהרי "ראשית" כתיב:
ומה שלא דרשו כן בביכורים כמו שדרשו גבי חלה, לפי שביכורים אינם צריכין לפטור את שאר הפרי, דרחמנא קריה "ביכורים" (ר' שמות לד, כו), רוצה לומר שנעשה בבכור, יהיה עוד אחריו או לא יהיה - לא תליא רחמנא רק שהוא בכורים. אבל חלה, וכן תרומה, צריך שיהיה פוטר את השיריים, לפי ששניהם נקראים הפרשה והרמה בלשון "תרומה", שמרים מן השאר, ואם אין שם שאר - אין כאן חלה ואין כאן תרומה. וזהו ההפרש שיש בין חלה ותרומה - ובין בכורים. וראיה לזה, שהפירות אינם טבל קודם שמפריש את הביכורים (ביכורים פ"ב מ"ג), אם כן אין הפרשתם לפטור את השיריים. אבל חלה ותרומה, שהם טבל קודם הפרשה שלהם, מתקן את השיריים. ואם אין כאן שיריים כלל, מה יתקן. ולפיכך לא מסתבר כלל לדרוש גבי בכורים שאם עשה כל שדהו בכורים שלא יהיו בכורים, דאין הבכורים רק "ראשית פרי האדמה", ואם כן אם עשה כל שדהו בכורים, סוף סוף הוא "ראשית פרי האדמה". לכך גבי חלה ותרומה, דכתיב (לעיל יח, ד) "ראשית דגנך", "ראשית עריסותיכם" (במדבר ט"ו, כ'), דרשו כך - אם אין כאן שיריים אינו תרומה ואינו חלה. ולא כן גבי בכורים, דשפיר נקרא "ראשית" אף על גב שאין שיריים:
ועוד, דגבי חלה, אם עשה הכל חלה אינו חלה, דהתם "ראשית" קאי על כל העיסה, דפירוש "ראשית עריסותיכם" קודם שתאכלו ממנה. ואם כן "ראשית" קאי על כל העיסה, יש לדרוש "מראשית" 'ולא כל ראשית', שלא יקח הכל. אבל גבי בכורים, דלא קאי "ראשית" רק על הבכורים עצמם שנקראו "ראשית", כמו שפירש רש"י 'אדם יורד לתוך שדהו, רואה תאנה שבכרה, כורך עליה גמי לסימן', דאין לפרש גבי בכורים - כמו גבי חלה - "ראשית פרי האדמה" קודם שתאכלו מהם ולקחת בטנא, דזה לא יתכן. דבשלמא גבי חלה דכתיב "ראשית עריסותיכם", צריך לפרש "ראשית" קודם שתאכלו מן העיסה, דאם לא כן, מאי "ראשית" דמשמע ראשית עריסותיכם. אבל "ראשית פרי האדמה" כמשמעו הוא, שהוא ראשית פרי האדמה, שהם בכורים. ומאחר דקאי לשון "ראשית" על הפרי שנתבכר ראשון, לא נוכל לדרוש "מראשית" 'ולא כל ראשית' שאם עשה כל שדהו בכורים אינו בכורים, דלא יתכן לומר 'מקצת ראשית'. בשלמא גבי חלה, דהא דכתיב "ראשית" קאי על כל העיסה, כלומר "ראשית עריסותיכם" - קודם שתאכלו הימנו תתנו מקצת - שפיר. אבל בבכורים, אם לקח מקצת ראשית - זה הוי כל ראשית, דמה שנשאר אחר זה לא הוי ראשית, כיון שכבר לקח הראשית. לכך אי אפשר לפרש רק שאין כל המינים חייבים, ועל זה קאי "מראשית":
ואם תאמר, כיון ד"ראשית" (במדבר ט"ו, כ') משמע ששיריה ניכרים, למה לי "מראשית" 'ולא כל ראשית' גבי חלה, והלא "ראשית" משמע דשיריה ניכרים, ולמה לי מ"ם של "מראשית". ואין זה קשיא, דאי לאו מ"ם של "מראשית", הוה אמינא ראשונה שבעיסה (רש"י במדבר טו, כא), וזהו ודאי ניכר, כיון דהוא ראשונה שבעיסה. ולכך צריך למכתב "מראשית", דמשמע מקצתה ולא כולה:
ומה שהקשה (הרא"ם) עוד, דלמה לי קרא, תיפוק לי מגזירה שוה ד"ארץ" "ארץ". נראה דלאו קשיא, דאינה גזירה שוה מופנה כלל, ולא נתקבלה הלכה למשה מסיני. והכי פירושו, כיון דכתוב "מראשית", דמשמע מקצת ולא כולה, אם כן יש לנו לידון נאמר כאן "ארץ", כלומר שהכתוב מצריך להביא הפירות לירושלים (ספרי כאן) בשביל הארץ, שהרי כתיב (פסוק ג) "הגדתי היום וכו'". וכתיב התם (לעיל ח, ח) "ארץ", כלומר שגם שם מדבר בשבח הארץ, שהרי בז' מינין נשתבחה ארץ ישראל. ולפיכך אין צריך להביא בכורים אלא מז' מינין. וכן מוכח מדברי רש"י, שכתב 'אף כאן שבח ארץ ישראל', משמע דלא מגזירה שוה, אלא כיון שהוא שבח ארץ ישראל, יש לפרש כי אין ביכורים אלא משבעת מינין. וכן מוכח בהדיא בספרי שכך פירושו:
[ג] זית שמן וכו'. פירוש, דמשמע "זית" בפני עצמו, ו"שמן" בפני עצמו, דאין הזית נסמך אל השמן, אבל השמן נסמך אל הזית לומר "שמן זית" (שמות כ"ז, כ'). שכל זית עושה שמן, לכך אין צריך לפרש "זית שמן", אבל אין כל שמן מן זית, צריך לפרש "שמן זית". ואם כן קשיא, דהא אין מביאין בכורים ממשקה (תרומות פי"א מ"ג). וכן שנינו בספרי (כאן) דאין מביאין ביכורים משמן מהאי טעמא, דדווקא "פרי" אמרה תורה, ולא משקה. וכן דבש פירש (רש"י) 'דבש תמרים', דאי דבש דבורים, לא שייך לומר "פרי האדמה". ועוד, דאם "זית" בפני עצמו ו"שמן" בפני עצמו, אם כן היה משמע כל שמן בעולם, ולא דוקא שמן היוצא מן הזיתים נקרא "שמן", רק לומר כל שמן - אפילו שמן דגים - נקרא גם כן "שמן", וזה לא שייך בו "פרי האדמה". לפיכך הוצרך לומר כי "זית שמן" אחד הוא:
[ד] זית ששמנו אגור בתוכו. עיין למעלה בפרשת "והיה עקב" (פ"ח אות ה):
[ה] אדם יורד וכו'. ואין לפרש "ולקחת מראשית פרי האדמה" כמו גבי חלה "מראשית עריסותיכם" (במדבר ט"ו, כ"א), שפירש (רש"י שם פסוק כ) ראשית כל דבר תתנו חלה לכהן קודם שתאכל ממנה, כדלעיל, דגבי "ראשית עריסותיכם" יש לפרש כך, מפני שהכנוי של "עריסותיכם" - דמשמע שלכם - נוכל לפרש שהוא ראשית עריסה שלכם, דהיינו קודם שתאכלו ממנה. אבל כאן כתיב "ראשית פרי האדמה", משמע שנתבכר הפרי ראשון. ועוד, דהא במקום אחר כתיב בפרשת כי תשא (שמות ל"ד, כ"ו) "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך", מדקרא אותם "בכורים", אם כן הכתוב רוצה לומר בתחלת בכור יקרא שם. ומתחלה פירש (רש"י) מ"ם של "מראשית", ואחר כך פירש תיבת "ראשית" (כ"ה ברא"ם):בד"ה מראשית כו' אין בדבריו כלום משמע שס"ל דביכורי' הוי כמו חלה ותימה הלא שנינו במשנה שלימה בפ"ב דביכורים העושה כל שדיהו ביכורי' הרי הוא ביכורים וצ"ע כנ"ל:בד"ה זית שמן כו' אגור בתוכו נ"ב כאן פירש לדקדק אחר שורש הדבר וכמו שפירש בירושלמי ונ"מ שאין מביאין ביכורים אלא מזית אגורי ודייק מזית שמן וס"ל דכל פירות עושה שמנים ואף אם ימצא אחד ממאה שאינו עושה שמן מ"מ משום זה לא היה צריך זית עושה שמן ומ"ה דורש זית שמן זית אגור ולעיל בפר' עקב פירש כפשוטו ודוק מהרש"ל ומש"כ הרא"ם ז"ל לעיל בפ' עקב על פירש"י במה שנאמר זית שמן זתים שעושין שמן שפירש הרא"ם שיש זתין שאין עושין שמן דלא כמו שפירש הכא היינו שכיון שלמדו ארץ ארץ לגז"ש בביכורים הרי הוא כאלו נכתב בענין ביכורים זית שמן וא"כ כיון שכבר נתברכה הארץ שכל הזיתים שבא"י עושין שמן מה יצטרך לומר בביכורים זית שמן שהרי בא"י כל הזתים עושין שמן ולכך דרשו דאיצטריך בביכורים זית שמן לומר זית אגורי לשון ספר מעשה יי':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מֵרֵאשִׁית – אָדָם יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶּמִי לְסִימָן וְאוֹמֵר: הֲרֵי זֶה בִּכּוּרִים (ביכורים פ"ג מ"א).
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ולקחת מראשית כל פרי האדמה . יכול כל הפירות כולם חייבים בביכורים? ת"ל מראשית , ולא כל ראשית. ועדין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור? הריני דן - נאמר (הכא) [הבא] בכורי צבור, ונאמר (הכא) [הבא] בכורי יחיד; מה בכורי צבור שנאמר להלן, מז' המינים; אף בכורי יחיד משבעת המינים. (ומה ) [אי מה] להלן חטים ושעורים, אף כאן חטים ושעורים. מנין לרבות שאר מינים? ת"ל ( בכורי אדמתך ) [ כל פרי האדמה ]. ריבה אחר שריבה הכתוב ומיעט, הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון. נאמר (הכא) [הבא] בכורי יחיד, ונאמר (הכא) [הבא] בכורי צבור; מה בכורי צבור, משבעת המינים האמורים בשבח הארץ; [אף בכורי יחיד, משבעת המינים האמורים בשבח הארץ]. ואלו הם: חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש .
זית . זה זית אגורי.
דבש . זה דבש תמרים.
מראשית . אפילו אשכול אחד ואפילו גרוגרת אחת.
כל פרי . פרי אתה מביא בכורים, ואין אתה מביא יין ושמן בכורים. (הביא ענבים ודרכן, מנין שמביא? ת"ל [ בכורי אדמתך ].
( האדמה . פרט לאריסים ולחכירות ולסקריקין ולגזלן שאין מביאין, משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך ).
אשר תביא מארצך . כל זמן שהם מצוים על פני ארצך. [יכול יביא קודם עצרת? ת"ל וחג הקציר בכורי מעשיך . מאימתי מביאין? מעצרת עד החנוכה].
יכול שאתה קורא (פרשת בכורים) , כל זמן שאתה מביא? ת"ל ( ואכלת ) ושמחת , אין קריאה אלא בשעת שמחה. כשתמצא לומר, מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא. ר' יהודה בן בתירא אומר, מביא וקורא.
( אשר ד' א-להיך נותן לך . פרט לנוטע).
[אי מארצך , יכול אף הנוטע] בתוך שלו ומבריך בתוך של יחיד, או בתוך של רבים ומבריך מתוך של רבים; או מתוך של יחיד לתוך שלו, והנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך שלו ודרך הרבים ודרך היחיד באמצע! (הרי זה אינו מביא. ר' יהודה אומר כזה מביא. מן זה הטעם אינו מביא,) [ת"ל ראשית בכורי אדמתך , עד שיהיו כל הגדולין מאדמתך. האריסין והחכירות והסקריקין והגזלן, אין מביאין מאותו הטעם,] משום שנאמר בכורי אדמתך , עד שיהו כל הגדולים מאדמתך.
ושמת בטנא . מלמד שטעונים כלים.
והלכת אל המקום אשר יבחר ה' א' (= ה' א-להיך ) בו . זה שילה ובית עולמים. [מכאן אמרו, נגנבו או שאבדו - חייב באחריותן. נטמאו בעזרה - נופץ ואינו קורא].
מלבי"ם - התורה והמצוה
ב.
ולקחת מראשית כל פרי האדמה . בפ' משפטים (שמות כג יט) ובפ' תשא (שם לד כו) כתיב, ראשית בכורי אדמתך וגו' , שסמך "ראשית" ל"בכורי", שפירושו ראשית מהבכורים. כי להתבואות והפירות יש זמן להתבשלם, והנתבשלו בהתחלת הזמן נקראו "ביכורים". והנתבשלו בימי היותר ראשונים, נקראו "ראשית בכורים". וא"כ הוראת "ראשית" הוא ראשית בזמן. וכאן שסמך "ראשית" לכל פרי, אין לפרשו על הזמן, שיביא מהפירות שנתבשלו קודם מכל פרי האדמה. דאם כן, לא תהיה מצות הביכורים רק מהשעורים, שהמה יתבשלו בארץ ישראל קודם מכל התבואות ומכל פרי האילנות; והרי כתיב בכורי כל אשר בארצם (במדבר יח יג)!
וע"כ, ד"ראשית" הנאמר כאן, הוא ראשית במעלה וחשיבות. כמו ראשית גוים , ראשית שמנים , שפירושם "המשובחים". ולפי שנמצא שבעה מינים שנשתבחה בהם א"י, ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש (דברים ח ח), וכל הקודם בפסוק הוא יותר משובח. וא"כ הייתי אומר, ד כל אשר בארצם , בא לרבות שיביא יותר ממין אחד, אבל די בשנים הראשונים, שהמה חטים ושעורים המשובחים מכל המינים; וגם הצבור, מביאים מהם העומר ושתי הלחם. לכן נאמר מראשית כל פרי האדמה , היינו מכל שבעת המנים שנשתבחה בהם הארץ, וזהו שאמר אשר תביא מארצך . מפני שכל אלו שבעת המינים יצמחו בא"י בתכלית הטוב.
אמנם לפ"ז, היה לו לומר "ראשית כל פרי", שהרי כל החשובים חייבים בביכורים, ואמר "מראשית"! א"כ ע"כ, ד"ראשית" האמור כאן, הוא גם ראשית בזמן. וללמד, שלא יביא כל הפירות שנתבשלו ראשונים, רק מקצת מהם, ואפילו אשכול אחד או גרגיר אחד. ולא יתכן שלא בא הכתוב רק ללמוד הזה, ולא לרבות כל הז' מינים שחייבים בביכורים; דא"כ, הל"ל "מראשית בכורי"! וגם מדכתיב כל פרי האדמה , לרבות! ע"כ דבפי' "ראשית" דכאן, הוא במעלה וגם בזמן, וכמ"ש (=וכמו שכתבתי) . ומזה למד הספרי "מראשית", למעט חוץ משבעת המינים; וגם, שאפי' גרגיר אחד. וגרסא הנכונה בספרי, "מנין לרבות שאר מינים? ת"ל כל פרי האדמה". והנוסחא "ת"ל בכורי אדמתך" הוא טעות, ומקומו להלן כמו שיתבאר בסמוך.
עוד שם בספרי, "פרי אתה מביא, ואי אתה מביא יין ושמן ביכורים. הביא ענבים ודרכן, מנין שמביא? ת"ל בכורי אדמתך". (כמבואר בהתוה"מ משפטים שם). ומפני שלא זכר שם "פרי" נלמד זאת. (ואם יש להביא לכתחלה יין ושמן - עיין בתוס' ערכין יא ע"א ובסוגיא דחולין קב ע"ב, ובספר "ספרי דברי רב" האריך בזה).
אשר תביא מארצך . "ארצך", נקרא כל א"י. והלא אין מביא רק מאדמתו, כמ"ש בכורי אדמתך! ודרשו בספרי "כל זמן שהם מצויים על פני ארצך". פי', שאמר הכתוב "אשר תביא", שההבאה תהיה מארצך ולא מביתך. כי כל עוד שלא הגיעה העת ההיא, תכונה ההבאה מהארץ; אבל אחרי שעברה העת ההיא, תכונה ההבאה מהבית. והעת המאוחרת לכנסם, הוא עד החנוכה ולא יותר.
עוד שם בספרי, "אי "מארצך", יכול אף הנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך של חברו וכו', ת"ל ראשית בכורי אדמתך". פי', מנין דמה שאמר אשר תביא מארצך , ללמד על זמן ההבאה כנ"ל; אולי בא לרבות מה שמארצך, אף שאינו מאדמתך! ומה שאמר "אדמתך", הוא ע"ד ריבה ומיעט, שיש הרבה כמוהו בתורה; ולמעט, אם אין כלל בהגידולין מאדמתו. ו"מארצך", בא לרבות כשמקצת גידולין מאדמתו והשאר מארצו, כהנוטע בתוך שלו ומבריך בשל חברו! לזה אמר " בכורי אדמתך ", ר"ל דב' פעמים כתיב "אדמתך", בפ' משפטים ובפ' תשא; לעכב, שיהיו כל הגידולין מאדמתו.
ושמת . לשון "שימה", בא להורות שישים בסדר. כמו אשר תשים לפניהם , שום תשים עליך מלך , שימה בפיהם . מזה נלמד, שאם הביא כל ז' המינים בכלי אחד, שישים בסדר נכון. כמבואר בתוספתא דביכורים, שאם הביא הרבה מינים ביחד, לא יביאם בתערובות וכו'.
בטנא . מיותר. דודאי לא ישא בידו, מאדמתו עד בהמ"ק! מזה אמרו בספרי, "מלמד שטעונין כלים". ע"ד (=על דרך) שאמרו, דמנחות טעונים כלים; שפירושו, שאחר הקמיצה יניח בכלי שרת. וכן כאן, שאפשר קודם שהקדישם לשם ביכורים, היו מונחים בכלי - צריך לאחר שקרא שם, לתתם בכלי אחרת. כמ"ש ולקחת מראשית כל פרי האדמה, ושמת בטנא . ואפשר משום דההבאה בעזרה אל הכהן, יכול להביא בידו בלא כלי. לזה כתיב ושמת בטנא , בכדי שיכתוב אח"כ, ולקח הכהן הטנא . ללמד שההבאה אל הכהן והנחה והתנופה יהיו בכלי, אבל לאו דוקא בטנא; דא"כ הל"ל (=היה לו לומר) "ובטנא תשים".
והלכת אל המקום . בספרי, "מכאן אמרו, נגנבו או שאבדו חייב באחריותן. נטמא בעזרה - נופץ ואינו קורא". פי', דבכל מקום שאמר הכתוב "להביא בית ה'", יזכור רק ההבאה. וא"כ גם כאן, למה זכר ההליכה? אלא שבא ללמד, שההולכה עד המקום אשר יבחר - הוא חובה; שאם נאבד בדרך, צריך להפריש אחרים תחתיהם. אבל לאחר שבא אל המקום, אין עליו חובה להביא להכהן, אם א"א לקיים במה שהפריש כבר; כגון שנטמא בעזרה - מנפצו ואינו מביא אחרים. דמה שאמר הכתוב ובאת אל הכהן , אינו מיותר, וא"כ אין ללמוד שיתחייב באחריותן, כמו שלמדנו על ההולכה.
אשר יבחר ה' . בספרי, "זה שילה ובית עולמים". פי', אבל לא נוב וגבעון. כי שילה נבחר ע"י יהושע וכל הזקנים ועמהם כל קהל ישראל, כמ"ש (יהושע יח א) ויקהלו כל עדת ב"י שילה וישכינו שם את אהל מועד . ובפ' משפטים ו (פרשת) תשא כתיב, תביא בית ה' . ושילה נקרא "בית ה'", דכתיב ותביאהו בית ה' שלו (ש"א א כד), מפני שהיה בנין אבנים. ומה שנאמר ויטש משכן שלו (תהלים עח), מפני שהגג היה מיריעות שעשה משה, משו"ה נקרא ג"כ "משכן". וכ"ש שהבהמ"ק שבירושלים, שנקרא מקום אשר יבחר ו בית ה' . אבל נוב וגבעון, לא נקראו "מקום אשר יבחר ה'", רק "במה גדולה". וגם לא "בית ה'", כי לא היו שם רק הקרשים והיריעות, מאהל מועד שהיה במדבר.