בד"ה אבל משילוח מרגלים כו' ז"ל פענח רזא הקשה מהר"ח הרי אשכחן טובא וידבר יי' אל משה ותירץ דמצות עשה ודאי נאמרו בלשון וידבר אבל היכא דאינה מצוה לא נאמרה רק באמירה בר מהכא והדיבור יותר בחוזק ומפורסם מן האמירה דדיבור בקושי הוא כדכתיב דיבר אדוני הארץ אתנו קשות עכ"ל ולפ"ז ג"כ יתורץ קושיו' הרא"ם ז"ל אך תימה דהא הכא ג"כ מצוה היא וצ"ע אמנם במקצת ספרים וכן בדפוס פראג גרסי ברש"י אבל משלוח מרגלים ועד כאן לא נאמר בפ' זו וידבר יי' ור"ל דבפר' דברים לא נאמר משילוח מרגלים וע"כ לשון דיבור רק לשון אמירה א"נ אף דמקודם נאמרו לשון דיבור לא נתייחד עמו בדיבו' בלשון חיבה כו' וכן משמע מלשון רש"י דבס"פ בג' פרקים דגרסי' שם עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דיבור עם משה ופרש"י שם לא היה הדיבור עם משה ביחוד וחיבה דכתיב וידבר יי' אלי לאמור אלי נתייחד בדיבור ואע"ג דמיקמי הכי כתיבי קראי וידבר איכא דאמרי לא היה פה אל פה אלא בחזיון לילה עכ"ל ודוק כנ"ל:
בסה"ד נכתב בצידו ואין זה קושיא כי כל מקום שכתו' דיבר אצל יי' מיוחד הוא חיבה בפרט כשמספר הדיבור מה שמדבר עמו עיין בפר' כי תשא גבי וידבר יי' אל משה גבי מעשה עגל ועיין בתחילת פר' וארא מהרש"ל:
אתה עובר היום את גבול מואב את ער וגו' עד וישבו תחתם לפי שלוט שכב עם שתי בנותיו ותהרין שתיהן. והבכירה ילדה את מואב והצעירה עמון לכן אחרי שזכר מה שצוה הש"י על ארץ מואב. זכר צווי אחר על ארץ בני עמון שלא יצור אותם ולא יתגר בם מלחמה. והגיד בזה מה שהגיד במה שעבר מהיות הארץ הזאת לפנים בידי אנשי' חזקי' ויירשו את ארצם וזה שאמר ארץ רפאי' תחשב אף היא רוצה לומר שגם זאת היתה ארץ רפאי' כמו ער מואב. ונתן הסבה למה תחשב ארץ רפאי'. ואמר שהיה לפי שרפאי' ישבו בה והגיד שהיו כל כך בעלי נכלים וערמומיות במלחמות שהעמוני' והם בני עמון יקראו להם זמזומי' שהוא מלשון מזמה ועיון מלשון (תהלי' קמ) זממו אל תפק כדברי הרמב"ן ושבני עמון הורישו אותם כמו שעשו בני עשו את החורי היושבי' בשעיר. ואמנם אמרו עוד העוים היושבי' בחצרי' עד עזה וגו' יראה שבא בזה המקום ללא צורך. והרמב"ן הרבה לדבר בו ולא מצאתי טעם נכון בדבריו. והנראה אלי שכוון בזה משה שלא יקשה בעיני ישראל למה נתן הש"י הארצות האלה לבני עשו ולבני לוט כיון שהיו ממתנת אברהם וביצחק יקרא לו זרע וביעקב. לא בלוט ועשו ולהתיר זה אמר שאם האל יתברך לקח ממתנת אברה' ארץ בני עשו וארצות מואב ועמון. ככה הוסיף במתנתו ארץ העוי'. שלא נתנה לו ואין ראוי א"כ להתרעם על זה. וזהו אמרו והעוים היושבי' בחצרי' עד עזה כפתורי' היוצאי' מכפתור השמידום וישבו תחתם. ואמרו בחצרי' רוצה לומר מדינות משובחות ויפות כחצרים. וישראל הורישו את הארץ מידם וידוע שזאת הארץ לא היתה במתנת אברהם כמו שהוכיח הרמב"ן ז"ל בראיותיו ולכן אין ראוי לבני ישראל להתרעם על זה. והמפרשי' אמרו שמאמר והעוי' וגו' הוא להגיד שכמו שקרא לארץ הרפאי' עם בני עמון ככה קרה לעוים עם הכפתורי' והוא בעיני ספור בלא הועיל וידוע שכזה קרה פעמי' הרבה לאומות העולם אלו עם אלו ומה לו למשה לזכרו אלא אשר כתבתי הוא היותר נכון:
"אתה", ר"ל אחר שבעברך מגבול מואב שלא רצו להניחם לכנס דרך ארצם תקרב מול בני עמון וגם הם לא יניחו אותך לעבור דרך ארצם אני מזהיר אותך שאל תצורם כי גם ארצם היא להם ירושה מאברהם:
