מ"ג בראשית מג טו

<< · מ"ג בראשית · מג · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִן וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־הַמִּנְחָ֣ה הַזֹּ֔את וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף לָקְח֥וּ בְיָדָ֖ם וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ן וַיָּקֻ֙מוּ֙ וַיֵּרְד֣וּ מִצְרַ֔יִם וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י יוֹסֵֽף׃

תרגום

​ ​

אונקלוס (תאג'):	וּנְסִיבוּ גּוּבְרַיָּא יָת תִּקְרוּבְתָּא הָדָא וְעַל חַד תְּרֵין כַּסְפָּא נְסִיבוּ בְיַדְהוֹן וּדְבַרוּ יָת בִּנְיָמִין וְקָמוּ וּנְחַתוּ לְמִצְרַיִם וְקָמוּ קֳדָם יוֹסֵף׃
ירושלמי (יונתן):	וּנְסִיבוּ גוּבְרַיָא יַת דוֹרוֹנָא הָדָא וְעַל חַד תְּרֵין כַּסְפָּא נְסִיבוּ בִּידֵיהוֹן וּדְבָרוּ יַת בִּנְיָמִין וּנְחָתוּ לְמִצְרַיִם וְאִיתְעַתְּדוּ קֳדָם יוֹסֵף:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"ואת בנימין" - מתרגמינן ודברו ית בנימין לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוה בלשון ארמי בדבר הנקח ביד מתרגמינן וניסב ודבר הנקח בהנהגת דברים מתרגמינן ודבר

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וְאֶת בִּנְיָמִין – מְתַרְגְּמִינָן "וּדְבַרוּ יָת בִּנְיָמִין", לְפִי שֶׁאֵין לְקִיחַת הַכֶּסֶף וּלְקִיחַת הָאָדָם שָׁוֶה בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי. בְּדָבָר הַנִּקָּח בַּיָּד מְתַרְגְּמִינָן "וּנְסֵיב", וְדָבָר הַנִּקָּח בְּהַנְהָגַת דְּבָרִים מְתַרְגְּמִינָן "וּדְבַר".

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ויקחו האנשים את המנחה הזאת:    על דרך הפשט מה שהזכירם בשם אנשים ולא בשם אחים להורות על הליכתם בזריזות גדולה כאנשים, ועוד כי היו נכנסים בארץ בפחד גדול והיו מתנכרים שלא יכיר אותם שום אדם כאחים אלא כאנשים נכרים: וע"ד הקבלה הזכיר לשון אנשים רמז לעשרה הרוגי מלכות ומן הכתוב הזה יתחיל הרמז בהם ולכך תמצא שהזכיר בפרשה עשרה פעמים האנשים כאשר אבאר בסוף הפרשה בעזרת השם יתעלה:

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

"ויעמדו לפני יוסף" קודם הבאת המנחה ולכן יראו כאשר הובאו בית יוסף:

דון יצחק אברבנאל

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויקחו האנשים את המנחה וגו' עד סוף הסדר ויש בספור הזה גם כן שאלות:

השאלה הא' בברכת יוסף לבנימן אלדי' יחנך בני כי מה טעם בברכ' הזאת והוא היה בן ל"א שנה וכבר היו לו עשרה בנים ומעט מהשנים היו ליוסף עליו בכמו חמש או שש שנים ולמה קראו ג"כ אחיכם הקטון וגו' וברכו אלדים יחנך והיה לו לומר שלום אתך:

השאלה הב' מה טעם ותועלת בספור וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרי' וגו' כי לגבי ענין אחיו לא היה צריך להודיע מנהגם וגם מאין היתה הטענה ההיא באמרו תועבה היא למצרים:

השאלה הג' אחרי שכבר העניש יוסף את אחיו ובצערו אותם לקח נקמתו מהם ושהביאו לפניו את בנימין שהיה חפץ לראותו ושנתקיי' חלו' י"א כוכבים משתחוים לי ומלא תאותו בשלמות ואחיו אכלו עמו והשלים עמהם למה זה עוד הביאם בנסיון אחר מהגביע כל שכן לבנימן שלא הרע עמו והיה אחיו בן אמו:

השאלה הד' למה צוה יוסף לשים כסף איש בפי אמתחתו ואת גביע הכסף באמתחת בנימן כי הנה הגבי' היה צריך לענין התחבולה אבל הכסף לא היה צורך בו כי עוד מעט היו עתידין לחזור ולהתודע אליהם ואז יתן להם כסף וזהב כרצונו אבל עתה אין ספק שהיה שימת הכסף מזייף ומשקר תחבולת הגביע כי יהיה מקום לאחיו לומר אם בנימן לקח את הגביע בגניבה. הכסף מי שמו בפי אמתחתו סמוך ויחד עם הגביע אלא שהכל היה תחבולה. והרמב"ן כתב שהושם הכסף לעיניהם ושאמר אליהם שהאדון היה עושה עמהם חסד על עמלם אבל זה לא נזכר בכתוב אבל בהפך שאומר ואת גביעי הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו מורה שהגביע והכסף הושמו כאחד ושניהם בסתר:

השאלה הה' באמרו קום רדוף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אליהם וגו' והיא כי מה ענין והשגתם הלא ידענו שאם לא ישיגם לא יאמר אליהם דבר ומה בא להודיענו אם כן השגתם:

השאלה הו' באמרו והוא נחש ינחש בו וכן אמר יוסף הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני ומהו הניחוש הזה. ורז"ל אמרו שהיה מנחש בגביע מכה בו ואומר והוא הבכור וזהו השני לו והם היו חושבים שהיה מגיע לו בדרך נחוש. אבל כפי הפשט יקשה מאד על הדעת הזה הלא ידעת' כי נחש ינחש איש אשר כמוני כי למה ינחש ואין הניחוש מעל' לשרים ולא אמר שינחש בגביע גם כי אין זה פעל הניחוש כי אם הקסם לפי שענין הניחוש הוא כפי דבריהם ז"ל פתו נפלה מפיו צבי הפסיקו בדרך ודומיהם שלוקח האדם לסימן שלא יצלח בדרך ההוא והם אמרו אע"פ שאין נחש יש סימן והראב"ע פירש נחש ינחש נסה אתכם בו אם אתם גנבי' ולזה העלים עינו מהגביע כאשר לקחתם אותו ואינו נכון. כי נחש אינו נסיון ועוד שהיה לו לומר נחש ינחש אתכם בו. וגם לפירושו יקשה הלא ידעת' כי נחש ינחש איש אשר כמוני. והפי' היותר מתישב הוא מ"ש בו הרא"בע בשם הר' יונה והוא נחש ינחש בו שישאל למנחשים עליו ובזה הדרך ידע שגנבתם אותו אבל עכ"פ יקשה גם לזה הפירוש אמרו הלא ידעת' כי נחש ינחש איש אשר כמוני. ועוד כי מנחש אינו יודע הנסתרו' כי הוא מלאכ' הקס' לא הניחוש כמו שאמרתי ואיך יגדל רוע המעשה מפני זה באמרו הרעותם אשר עשיתם:

השאלה הז' בדברי העבד גם עתה כדבריכם כן הוא וגומר כי הנה לא היתה גזרתו כדבריהם כי הם אמרו אשר ימצא אתו מעבדך ומת וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים והעבד כשאמר כדבריכם כן הוא שזו מן הדין אמתלא היה ראוי שיאמר עליו אשר ימצא אתו הגביע יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים. כי זה לא היה כדבריהם. וכבר ראית דברי המפרשים וספיקותיהם בזה:

השאלה הח' למה אחרי שהעבד אמר ואתם תהיו נקיים חזר יהודה לומר הננו עבדים לאדוני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו כי הנה במקום סכנה לא היה לו לעשות לפנים מן השורה עם מי שתקיף ממנו. ומה ענין אמרו גם אשר נמצא כי הוא היה העקר והיה לו לומר הננו עבדים לאדוני גם אנחנו עם אשר נמצא הגביע בידו או עם אשר גנב הגביע. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלו כלם:

ויקחו האנשים את המנחה וגו' עד ויגש אליו יהודה. ספ' הכתוב שבאו אחי יוסף עם בנימן למצרים ושצוה יוסף לאשר על ביתו שיביאם הביתה לאכול עמו בסעודת הצהרי' שהיא סעודת הבקר אבל להיותו שר ועוש' מלאכת המלך היה אוכל בצהרים לא בבקר ושהם כאשר ראו שהובאו בית יוסף יראו לנפשם בחשבם שעל דבר הכסף השב באמתחות' בתחלה היו נקראים לבא שמה להתעולל עליהם עלילות ברשע כאלו תאמר שהם גנבו אותו הכסף או שהלכו ולא פרעו בהונאה והנה אמרו לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו לא כדברי הרב המורה שהשוו עצמ' לחמורים אלא להגיד שחששו שאולי האיש או יוסף נתנו עיניהם לאמ' זאת הכת של בחורים עם חמוריהם יהיו טובים לנו לעבו' ולמשא כי דרך עבודת עם החמורי' היה ולכן יעלילו עליה' דבר הכסף ומפני זה ראה שטוב להודות לו ענין הכסף קודם שידבר בו כי יורה זה על הצדק' וכאשר ספרו לו ענין הכסף אשר מצאו אמרו כספינו במשקלו כלומר וזה פלא שנראה שזה עצמו היה הכסף שלנו לא נשתבש בכסף אחר. אבל שנו מפני השלום שלא אמר שאחד מהם בלבד מצא כספו בשקו במלון מפחדם שיאמר האיש למה לא שב הוא בלבד עם כספו משם לכן אמרו שכלם מצאו כספיהם שם ולא היה ראוי שישובו כלם מפני רעבון בתיהם ולכן הלכו לדרכם מדעתם שיביאו כשישובו לשבור אוכל והראיה לזה כי הביאו בידם כסף אחר ואמרו לא ידענו מי שם כספינו באמתחותינו להעיר שמא היה תחבולה. אבל האיש השיבם שלום לכם אל תיראו ר"ל לא קראתי אתכם להתגולל עליכם על זה אלא לשלום ולאכול עם האדון. אם כסף מצאתם הודו לי"י חסדו כי נראה שבדרך נס נתנו לכם כי אני לא ידעתי מזה דבר לפי שכספכם בא אלי. ולפי שהם היו רוצים לראות את שמעון אחיהם שלא ראוהו זה ימים והוא היה במאסר כמו שנזכר למעלה חשב האיש שמא יפחדו בהכניסם אותם לבית המאסר לראות את שמעון מחשש שמא ישארו שם ולזה כדי להסיר ספק מלבותם הוציא אליהם את שמעון ר"ל מהמאסר חוצה. וזה טעם סמיכות הוצאת שמעון באמרו שלום לכם אל תיראו ולזה זכר שדברו אליו פתח הבית כי חשבו שיאסור אותם שמה ולא ירצה לשמוע אליהם ולזה דברו אליו קודם הכנסם שם. וזכר הכתוב שבא יוסף הביתה ושהביאו לו את המנחה ושהוא שאל אותם השלום אביכם הזקן ר"ל איני יודע מענינו וזקנתו אלא מה שאמרת' אלי והם השיבו שלום עודנו חי ויקדו וישתחוו כי עם היות שכבר זכר שבבוא' לפניו השתחוו לו הוצרכו להשתחוות עוד שנית באמרם חן חן למעלתך על שאלתך על שלום אבינו כי אין אנחנו ראוים לכל הכבוד הזה. וכאשר ראה את בנימן שאל עליו הזה אחיכם הקטון אשר אמרת' וברכו באמרו אלדים יחנך בני וענין זה אצלי כך הוא שיוסף הראה את עצמו אליהם שכאשר אמרו לו בתחלה שהיה להם אח אחד ילד זקונים קטן שחשב בלבו שהיה בכמו י' שנים או פחות ולכן צוה להביאו כדי שידע ממנו משיח לפי תומו אמת ענינם ומפני זה עתה כשראה אותו אדם גדול בחור וטוב ושלם בגופו. ובשנית תמה עליהם על מה שקראוהו ילד וקטן ולזה אמר כמלעיג הזה אחיכם הקטון אשר אמרתם שהייתם קוראים אותו קטן באמת גדול הוא ואינו קטן ולפי שלא יזיקהו עין הרע במה שהתפלא על גדלו אמר אלדים יחנך בני ר"ל אלהים יברכך וישמרך ולא יגיעך נזק מעיני ודבורי ועם זם הותרה שאלה הא'. ואמנם בראו' יוסף את בנימן שהי' בירא' ופחד עצו' לא פשעו ולא חטאתו כ"א בפשע שאר אחיו נכמרו רחמיו עליו ויבקש לבכות ר"ל שבקש מקום לבכות לשבע נפשו ויבא החדרה ויבך שמה. כי הנה כשבקש לבכו' על מאסר שמעון לא בקש מקום מיוחד לבכו' אבל שם בהיותו עמהם הסיב פניו מהם ובכה מעט שירדו דמעיו בהסבו פניו לצד אחד אבל כאן רצה לבכות הרבה ולזה בקש מקום מיוחד ולא יראהו אדם בו ויצא מיד ויושם לפניו לאכול לו לבדו כי אין ראוי לאדם שישב ללחום את מושל יחד עמו בקערה כי חרפה היא לו האמנם אכלו בני יעקב לבדם והמצרי' האוכלים על השלחן יוסף לבדם לפי שהמצריים לא היו אוכלים בשר ובני יעקב היו אוכלין אותו ולכן צוה יוסף לאשר על ביתו וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשי' בצהרים וזהו אמרו כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרי' ר"ל שהיתה התועבה מפני שהעברים אוכלי' בשר ולמצריים היתה תועבה אכילתו והנה שם לחם הנזכר הנה הוא כולל למאכל כמו שימו לחם יזכר הכתוב שצוה יוסף להושיבם לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו מאין ידע יוסף את שנותם כי האנשים אחרי שיצאו מגבול הנערות לא יוכר בהם מי הוא גדול מחבירו שנה או שנתים ולזה תמהו איש אל רעהו והותרה השאלה הב'. וראוי עתה שנא' בהתר השאלה הג' למה רצה יוסף להכניס את בנימן אחיו בצרת הגביע. וכבר ביארתי למעלה לשתי סבות האחד שרצה לשלם אל אחיו מדה כנגד מדה ממה שעשו כנגדו כי טוב שיקבלו ענש' מידו ויתכפרו עונותיהם משיקבלו בידי שמים והנה הם עשו נגדו שלשה עלבונים אחד שחשדוהו רכיל מרגל ומביא דבתם לתכלי' רע אל אביהם. והב' שהשליכו אותו הבורה. והג' שנתנוהו למדינים לעבד עולם וצערוהו הרבה אך לא הרעו לו כי הם במה שעשו לו הטיבו עמו כמו שאמ' ואתם חשבתם עלי רעה אלדים חשבה לטובה. וכן עשה יוסף אליהם כי הוא חשדם ראשונה מרגלים אתם כנגד מה שחשדוהו הם שהיה רכיל ומרגל ואסר את שמעון לעיניהם ושמו למאס' הבור כנגד מה ששמוהו בבור. וכנגד מה שנתנוהו לעבד צוה לקחת את בנימן לעבד בעליל' הגביע. והנה הסכים שיושם הגביע באמתחת בנימן ג"כ להדמות אליו כי הוא היה בן רחל כמוהו ואותו ששלח יעקב לראות את שלום אחיהם ואת שלום הצאן. וכמו שהם לא חששו לזה ונתנוהו למדינים לעבד עולם כן יוסף לא חשש למה ששלח אביו את בנימן לשלום אחיהם ונתן אותו במשפט לעבד. וכמו שלא נתקיים מה שהם עשו נגדו אבל נהפך לטובה ככה לא נתקיים מה שעשה יוסף נגד בנימן ובהפך הכל לטובה. הנה היה כל זה מדה כנגד מדה וזו היא הסבה האחת. ואמנם השנית כי הנה עם כל הנסיון שעשה יוסף לאחיו בעלילת המרגלים עוד נשאר ספק בלבו האם היה להם אהבה עם בנימן או אם היו עדין שונאים את בני רחל אמו ולכן רצה להביא את בנימן בפרט בנסיון הגביע לראות אם ישתדלו להצילו. אבל חשש עם זה אולי יחשבו אחיו שהיה אמת שבנימן גנב את הגביע כמו שרחל אמו גנבה את התרפים לאביה. ואולי מפני זה יאמרו הנפש החוטאת היא תמות ולא ידרשו בעדו בכל כחם לא לשנאתם אותו כי אם לבשתם מרוע המעשה. הנה מפני זה צוה יוסף לשום עם הגביע כסף שברו וכן כספיהם של כלם שבזה יכירו הם שלא היה האשמת בנימן ורשעתו כי אם מעלילת האדון ובידיעתם זה אם יחמלו עליו וישתדלו להוציאו מעבודתו יודע שהם אוהבים אותו ויהיו בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים ויתודע אליהם וייטיב עמהם כמו שעשה אבל אם המה יעזבוהו לעבד יודע שעדין המה עומדים במרדם ויתהפך להם יוסף לאויב והוא ילחם בם. הנה התבאר צורך נסיון ענין הגביע ולמה היה בפרט בנימן ולמה הושם כספם באמתחותם והותרו בזה השאלה הג' והד'. וז"ש מלא את אמתחות האנשים אוכל כאשר יוכלון שאת ר"ל שלא יתן בשקיהם הבר במדה במשקל ובמשורה אלא שימלאו אותם בר בלי מדה כל מה שיוכלון שאת ושישימו כסף איש בפי אמתחתו רוצה לומר כל הכסף שהביאו אם כסף המשנה ואם כסף שברו הכל ישים באמתחותיהם. וכפי דרך הרמב"ן ראוי לפרש שהיה הבר נתון אליהם דרך חסד על עמלם ועקב המנחה אשר הביאו לאדון הארץ. ולכן הושב כספם מדעתם ואת גביע האדון המיוחד לו שהיה שותה בו תמיד ישים באמתחת בנימן עם כסף שברו המונח שמה מדעתו. אבל כפי מה שביארתי למעלה הכסף גם כן היה מבלי ידיעתם לאותה סבה שזכרתי. וזכר הכתוב שהבקר אור והאנשים שלחו משם. ואמר המה וחמוריהם להגיד שלא היה הדבר כאשר חשבו שנתן האדון או אשר על ביתו עיניהם בהם ובחמוריהם לקחת אותם לעבדים לעבוד ולמשא כי הנה מבלי עכוב בהשכמת הבקר שולחו המה וחמוריהם. והנה היתה יציאתם בבקר השכם לכוונה כי חשב יוסף לעשות ענין הגביע ותשובתם והתודעו להם בבקר כדי שלא ירגישו המצריים באותו עובדא. ולכן ספר כי מיד כשיצאו משם קודם שירחיקו מן העיר יוסף צוה לאשר על ביתו קום רוצה לומר מהרה רדוף אחרי האנשים האלה והשגתם ואמרת וגו'. ואמר והשגתם לפי שמנהג האנשים הרודפים אחרי הגנב שהם ילכו צועקים בדרך אשר ילכו בה הראיתם גנב אחד שגנב לפלוני כך וסכך רדפו ותפשוהו. לכן הזהיר יוסף לאשר על ביתו שלא ירדוף אחריהם בצעקה וקולות להביאם שם אבל שירדוף אחריהם וכאשר ישיגם אז יאמר אליהם לא לאדם אחר אלא להם בלבד למה שלמתם רעה תחת טובה כי היתה כוונת יוסף שידבר אליהם בסתר ולא בפרסום והותרה בזה השאלה הה'. והנה האשימם בגניבות הזה מג' בחינות. הא' כשגנבו בבית השר האוהב אותם כי הנה האדם אע"פ שיהיה בטבעו גנב אין ראוי לגנוב בבית האוהב אותו שאינו נשמר ממנו ועל זה אמר למה שלמתם רעה תחת טובה. ר"ל יוסף היטיב אתכם וכבד אתכם בשומו אתכם על שלחנו ואתם שלמתם לו רעה כי אחד מכם גנב את גביעו. הבחינה הב' מהאשם היא שגנבת' דבר מורגל שמיד שנגנב היה בהכר' שירגישו בהעדרו והנה סכלות גדול לגנב הוא לגנוב דבר כזה ועליו אמר הלא זה אשר ישתה אדוני. והבחינה הג' מהחטא במה שעשו לפי שגנבו דבר שהאדון מנחש בו ומפני זה ישתדל בעבורו יותר מכדי שויו והוא אמרו כי נחש ינחש בו ולכן חתם הדברים הרעותם אשר עשיתם ר"ל בגנבה הזאת אשר עשיתם לא עשיתם אותה כראוי אבל בהפך כי בעשותה הרעותם ר"ל שלא ידעתם לעשו' אותה כתקנה וענין נחש ינחש בו הוא אצלי כפשוטו שיוסף נחש ינחש ויקח סימן בו כמו שהוא ענין הנחוש. וכמו שאמרו חז"ל (חולין דף צ"ה) בין אשה ותנוק מותר לעשותם סימן ובלבד שלא יכוין מעשיו. ואמרו אם אין נחש יש סימן. ועל זה הדרך היה נחוש יוסף הלזה שהיה דעתו שמיום ששתה בגביע ההוא גדלה מעלתו ושררתו. ואמר זה להגדיל חטאם ולהתנצל על עשותו כל זה ההשתדלו' על גביע אח' של כסף שאין זה לשוויו אלא לפי שהיה שותה בו ויחשב לנחש שבהיותו שותה בו תגדל מעלתו הנה בלקיחת אדם הגביע הזה ידמה לו בנחושו שיקח לו מעלתו וגדולתו הלא תראה שעל כיוצא בזה נענש בלשצר על אשר שתה בכלי בית האלדים לפי שלא היה ראוי לאדם לשתות בכלי בית האלדים כי זה מורה שהיה מתגאה נגדו ורוצה לקחת גדולתו ומעלתו וזהו הנחוש והותרה במה שביארתי בזה השאלה הז'. והנה לא הזכיר בביאור הגביע אבל דבר עמהם כאלו בידוע שהם לקחו הגביע ולכך אמר הלא זה אשר ישתה אדוני בו ר"ל הלא זה אשר לקחתם הוא אשר ישתה אדוני בו והם השיבו כאנשים אשר לא היו יודעים על מהו מדבר ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב. והיתה תשובתם למה ידבר אדני כדברים האלה וגו' הן כסף ר"ל למה תבקש בעלילות האלה עלינו הביטה וראה כי הן כסף וגו'. והוא ק"ו מג' צדדים הא' שהמוצא דבר בשוק ברשות הרבים אינו גנב בלקחו אותו כמו שהוא כשילקחהו מבית אדם אחד. והב' שמה שימצא האדם בכליו כליו קונים לו. והג' שהשבת האבדה לשעתה ובאותו מקום יותר נקלה מהשבת' אחרי ימים וממקו' אחר. ולזה אמרו הן כסף אשר מצאנו ר"ל שהיא מציאה ולא גניבה ובפי אמתחתינו שכלינו קונים לנו השיבונו אליך מארץ כנען שהיא ארץ אחרת ואחרי ימים רבים ואיך א"כ נגנוב שהיא יותר קשה ממציאה ומבית אדוניך שהוא יותר קשה מאמתחותינו כסף או זהב שהיא יותר קשה מלקיחת המציאה. וכדי לאמת צדקתם קנסו עצמם ואמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו שלא ימצא בידינו נהיה לאדוני לעבדים והעבד השיבם גם אתה כדבריכם כן הוא וגו' ופירושו אצלי אינו מוסב למעלה מאשר קנסו עצמם כמו שחשבו המפרשי'. אבל לפי שהם צדקו נפשם מהגנבה ועשו ק"ו מהן כסף וגו' לכן השיבם העבד כמו שבאותה פעם ראשונה צדקתם במעשיכם גם עתה בפעם הזאת כדבריכם כן הוא ר"ל שכללותכם נקים מבלי אשמה בדבר הזה אבל אולי שאיש אחד חטא בזה עצמו ואתם לא ידעת' ממנו דבר ולכן האיש אשר ימצא אתו הגביע יהי' לי עבד כי אחרי שהוא גנב הגביע בכוונה שיקח ממשלתו וגדולתו של אדוני ראוי שיהיה מדה כנגד מדה עבד עולמי לו בהפך מה שחשב להיות לו לאדון. ואתם שכדבריכם כן היא שלא ידעתם מזה דבר תהיו נקיים כי בלי ספק הכללות מכם נקיים אתם בעיני. ולפי שתלה הענין בנסיון מה שימצא עשה החפוש וכדי שלא תראה המרמה בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן ואין ספק שבני יעקב הכירו וידעו שהיה כל זה תואנה ולכן שבו למצרים לבית יוסף והוא אמר להם מה המעשה אשר עשיתם הלא ידעתם ר"ל מה הפעל המגונה אשר עשיתם הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני כי ישים ניחוש גדולתו בדבר מה והמה כאשר ראו שכלל כלה באשמה באמרו אשר עשיתם הוצרך לדבר בעד כלם. ואמר מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק ר"ל בדבר הזה אפשר לתלות האשמה בך שאתה צוית לעשות כל זה אבל מה נאמר לאדוני בזה ומי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו. או אפשר להורות שאנחנו צדיקים כפי מעשינו מבלי שניחס אשמה לשום אדם לא לך ולא לעבדיך ולכך אמרו ומה נצטדק אבל נאמ' שאין אנחנו פושעים בדבר הזה מבלי תת על אדוני אשמה ולא לאשר על ביתו כי אין דבר יוצא מאתו ולא מאתנו אבל האלדים מצא את עון עבדיך ר"ל אלדינו שבשמים בדק בפנקסו ובספר חובותיו ומצא אותנו חייבים לפניו ועל כן באה אלינו הצרה הזאת ובאמר' האלדים מצא את עון עבדיך רמזו על מכרם את אחיהם יוסף לעבד ומבלי חמלה ובעבור אותו עון הגנוז שפטנו האל מדה כנגד מדה ולכן הננו עבדים לאדוני תחת אשר מכרנוהו לעבד ולפי שהם היו החייבים באותו עון לא בנימן לכן אמרו גם אנחנו שחטאנו בעצם גם אשר נמצא הגביע בידו להצטרפו עמנו עם היותו נקי מאותו עון ורמז ג"כ במאמרם זה שבנימן לא גנב הגביע חלילה לו עם שנמצא בידו ולכן עשו המשפט בכלם שוה לו ולהם כי כמו שהיו הם נקיים כך היה הוא נקי ומפני זה לא אמרו אשר גנב הגביע אלא אשר נמצא הגביע בידו כי כפי האמת כלנו נקיים ממנו אבל נמצא בידו בדרך עונש אלדי' ולזה לא קבלו היותם נקיים מבלתו אלא שיהיו כלם חייבים או כלם פטורי'. ויוסף השיבם חלילה לי מעשות זאת ופירושו אצלי כי למה שהם בדבריה' רמזו שהי' כל זה תחבולה ממנו ותואנה גמורה וכמ"ש מה נאמר לאדוני כמו שפירשתי אמר יוסף חלילה לי מעשות זאת ר"ל זאת התחבולה שחשבתם עלי. ולכן גזר אומר האיש אשר נמצא הגביע בידו יהיה לי עבד כלומר איני יודע אם גנבו אם לא גנבו די לי שנמצא בידו ולכן יהיה לי עבד תשלומי מיתתו שהיה חייב בה כיון שנמצא הגנבה בידו ואתם עלו לשלום אל אביכם כי איני מאשים אתכם ולא מבקש עליכם תואנות. הנה התבאר מזה כלו שאחי יוסף העירו בדבריהם שהיה ענין הגביע תחבולה ממנו ושלא היו רוצים לטעון כפי הדין היותם פטורים ובעבור זה לא טענו מענין הכסף והותרו השאלות הז' והח':

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

[עריכה]

ויקחו האנשים את המנחה וגו'.

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ומשנה. ב' במסורה ומשנה כסף. ומשנה שברון. לומר לך קל וחומר מה הכא שבשגגה בא הכסף ליד אחי יוסף באו לשלמו בכפלים כל שכן שעתידין העכו"ם לשלם כל הכסף שלקחו מישראל כפלי כפלים:

<< · מ"ג בראשית · מג · טו · >>