מ"ג בראשית כז כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית כז · כז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָרְכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרְכ֖וֹ יְהֹוָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּקְרֵיב וְנַשֵּׁיק לֵיהּ וַאֲרִיחַ יָת רֵיחַ לְבוּשׁוֹהִי וּבָרְכֵיהּ וַאֲמַר חֲזִי רֵיחָא דִּבְרִי כְּרֵיחַ חַקְלָא דְּבָרְכֵיהּ יְיָ׃
ירושלמי (יונתן):
וְקָרֵיב וּנְשֵׁיק לֵיהּ וְאָרַח יַת רֵיחָא דִלְבוּשׁוֹי וּבָרְכֵיהּ וְאָמַר חֲמוּן רֵיחָא דִבְרִי כְּרֵיחָא דִקְטוֹרֶת בּוּסְמַנְיָא דַעֲתִידָא מִתְקַרְבָא בְּטַוַור בֵּי מַקְדְשָׁא דְאִתְקְרֵי חֲקַל דִבְרִיךְ יָתֵיהּ יְיָ וְאִתְרְעֵי לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ תַּמָן:
ירושלמי (קטעים):
כְּרֵיחַ קְטוֹרֶת בּוּסְמִין טָבִין דַעֲתִידִין לְמִקְרְבָא בְּטוּר בֵּית מוּקְדָשָׁא דְבָרֵךְ יָתֵיהּ חַי וְקַיָם:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירח וגו'" - והלא אין ריח רע יותר משטף העזים אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן

"כריח שדה אשר ברכו ה'" - שנתן בו ריח טוב וזהו שדה תפוחים כן דרשו רז"ל

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירח — בפת"ח הרי"ש, בעבור אות הגרון; וכן: "וינע לבבו" (ישעיהו ז, ב); "וינח בכל גבול מצרים" (שמות י, יד). וכולם מהשניים הנראים.

ראה — דיבור עם הלב. והיה ריח טוב בבגדים, כאשר חשב בלבו שהוא עשו והוא בא מהשדה, הריחו בגדיו כריח ציצי האילנים, כי יתכן כי זה המעשה היה בחדש הראשון:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כז) "ויגש וישק לו". הנשיקה היא התדבקות רוחא ברוחא כמ"ש בזהר, כדי להריק עליו הברכה ממעל." וירח את ריח בגדיו", כבר כתבתי שהבגדים הם משל על דברים שחוץ לגופו שהוא ציון אל העושר ועניני העה"ז, ובבגדים האלה אין בם ריח ודבר רוחני שהנשמה נהנית ממנו, אבל יצחק הרגיש כי גם בבגדיו יש ריח ורוחנית, שע"י יעשה צדקה וחסד ויהיה לו ריוח לעסוק בתורה. ועז"א "ראה ריח בני כריח שדה", וחז"ל אמרו במליצתם כריח שדה של תפוחים, ר"ל אתרוגים, כמ"ש התוס' (שבת דף פח) כי בכל פרי עץ העצים והקליפות הם טפלים לפרי ואין בם ריח, אבל האתרוג גם עצו ועליו יש בם ריח, וזה משל שגם קניניו החיצוניים והטפל אל הפרי שהם קניניו ועשרו יש בו ריח ורוחניות. ולעומת שהתחיל הברכה מטל השמים ומשמני הארץ אמר הנה הריח כריח שדה, וזה מורה שיתברך בשדי תבואה ורוב דגן ותירוש, ועז"א: