עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַאֲבָרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי׃
מה שפירש"י לפני ה' ברשותו כו' מיד אחר וצודה לי ציד שלא במקומו וגם מקשין איך אמרה רבקה לפני ה' מה שלא אמר יצחק בעצמו וכי היתה משקרת לפני יעקב נראה שק"ל מאחר שאמר יצחק וצודה לי ציד משלי ולא מן הגזל א"כ איך נדרוש ועשה לי מטעמים והבא לי כו' מה נעשה באותן לי ומשני שאותן לי כלומר לצרכי כדי שתשרה עלי שכינה מתוך שמחה שאברך לפני ה' ברשותו וכו' ועל זה אמרה לפני ה' ודוק מהרש"ל:
"ואברככה לפני ה' לפני מותי" - לא נזכר בכל הפרשה לפני ה' רק במקום הזה כי אמרה לו אמו הברכה לפני ה' תהיה ברוח הקדש ואם יתברך בה עשו אחיך תתקיים בו בזרעו לעולם ואין לך עמידה לפניו
(ו - ז) "ורבקה אמרה הנה שמעתי וכו'". לא הגידה לו מ"ש שא כליך וצא השדה, שאז לא ירצה יעקב לילך באשר רצון אביו שיצא דוקא אל השדה, לכן אמרה שאינו מקפיד רק שיביא לו ציד אף שיהיה מציד שבבית, גם שנתה מ"ש ואברכך לפני מותי והיא אמרה לפני ה', בל יאמר יעקב מה תועיל לי הברכה אחר שדעתו הוא על עשו, ומה בכך שיסמוך ידו עלי, הלא את עשו יברך בכל מקום שהוא, ע"ז אמרה ואברככה לפני ה', ר"ל שאין הנביא פועל נבואתו והוא רק כלי לבד להגעת הרצון האלהי, ואין הדבר תלוי בכונתו כמו מי שנתכוין לזרוע חטים וזרע שעורים בטעות יצמחו שעורים, וכמ"ש הרי"א שהמברך הוא רק מכין להגעת העתידות כפי רצון ה', ואם ה' ישים בפיו לברך את יעקב לא יזיק מה שהוא יכוין על עשו, וז"ש "ואברככה לפני ה'", כי ה' יודע האמת שהוא יעקב ועליו יריק הברכה, ויצחק רק הצינור שדרך שם תעבור הודעת ה' וברכתו:
