[ג] שממנו נבנה העולם. דאם לא כן למה שינה למכתב כאן "בן" יותר מבשאר תולדות, אלא שממנו נבנה העולם. ודע כי לשון "בן" הוא בכל מקום לשון בנין, לפי שהבן הוא בנינו של אביו, ואף לשון "בת" שרשו 'בנת', אלא שהנו"ן מובלעת. וראיה לזה כאשר יאמר בכינוי יאמר 'בתך' בתי"ו בדגש, להבלעת נו"ן, ולשון "רבות בנות" (משלי לא, כט), כך כתב הראב"ע בפירוש (להלן טז, ב), לכן דרשו (תנחומא בראשית, יא) כאן לשון בניין הוא:
"ויולד בן ויקרא את שמו נח". חשבון עשרה הוא עקר העולם וקיומו. והנה נח היה עשירי לאדם וראוי להתקיים בו העולם, ולפי שהדורות ההם היו עתידין להמחות במבול ואין בהם קורא בשם ה' זולתי נח ע"כ לא תמצא בכלם זכרון בן ולא זכרון שם עד שבא נח והזכיר בו הכתוב ויולד בן ויקרא את שמו נח. ומלת בן נגזרת מבנין כי העולם נבנה ונתקיים, גם עקר הדבר וקיומו נקרא שם כענין שכתוב (משלי, י)"ושם רשעים ירקב", כי אין ענין רקבון נופל על השם כי השם אינו דבר אבל הכונה על עצמו ועקרו שישלוט בו רקבון.
ומה שקרא את שמו נח היה לו לקרותו מנחם לפי הענין שאמר זה ינחמנו ממעשנו. אבל יתכן לפרש כי המ"ם מובלעת ועקר השם הוא נחם כענין שכתוב (זכריה, יא)"לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים". כי כן משפט הכתובים בהרבה שמות לקצר המלה, ויהיה טעם הקצור כדי שיהיה שם נח כולל חן כמו שנאמר ונח מצא חן בעיני ה'. ומפני שהיה נח עשירי והעשירי קדש לה' ע"כ הזכיר בו מלת זה כלשון (שמות, טו)"זה אלי ואנוהו". כלומר זה ינחמנו בזכות זה. ולפי שמלת זה כוללת שתי כונות אלו נכתבו במלת זה שני טעמים. ואל יהא דבר זה קל בעיניך שכל התורה כלה רמיזות וענינים שכליים נאמרים בהשגחה גמורה למי שמתבונן בספר תורת האלהים. וע"ז דרשו רז"ל שגם הטעמים שבתורה נתנו מסיני והוכיחו זה ממה שכתוב (נחמיה, ח)"ושום שכל ויבינו במקרא". ודרשו כן ושום שכל אלו הפסוקים, ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים.
ויולד בן. מפני מה לא אמרו בשמו, כקינן, כמהללאל, כירד, כחנוך? מלמד שמתושלח חכם גדול היה, והיה מזהיר לאביו שלא יקראנו בשמו, שאנשי דור המבול מכשפים הן, שמא יהרגוהו בכשפים. וכיון שנולד, הוא קראו נח, ולאביו אמר: קרא אותו מנחם, שהוא מנחם את דורו. אמרו: "זה ינחמנו ממעשינו"; אמר להם: אם אתם חוזרים בתשובה הוא מנחם אתכם. דבר אחר: ויולד בן, שממנו נבנה העולם.