"ואם בכלי ברזל הכהו" - אין זה מדבר בהורג בשוגג הסמוך לו אלא בהורג במזיד ובא ללמד שההורג בכל דבר צריך שיהא בו שיעור כדי להמית שנאמר בכולם אשר ימות בו דמתרגמינן דהיא כמסת די ימות בה חוץ מן הברזל שגלוי וידוע לפני הקב"ה שהברזל ממית בכל שהוא אפי' מחט לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור לכתוב בו אשר ימות בו וא"ת בהורג בשוגג הכתוב מדבר הרי הוא אומר למטה או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וגו' למד על האמורים למעלה שבהורג במזיד הכתוב מדבר
[ד] אין זה מדבר בשוגג. כלומר, ובא להודיע דלא פטור שוגג ממיתה אלא אם הורגו בדבר שאין בו כדי להמית, אבל אם הכהו בדבר שראוי להמית - אף שוגג חייב מיתה, זה לא יתכן, אלא ממזיד מדבר, ובא להודיע במזיד אינו חייב מיתה אלא בהכהו בדבר שראוי להמית. דאין לומר בשוגג, דהא כתיב בסמוך (ר' פסוק כג) "או בכל אשר ימות בה ויפל עליו", דחייב גלות אף על גב שהכהו בדבר שראוי להמית, ואינו חייב רק לגלות, וכאן כתב "מות יומת", אלא במזיד הכתוב מדבר:
ואם בכלי ברזל הכהו וימות רוצח הוא. דין תורה הוא שהמכה חברו באבן או בעץ והרגו שאומדים אותו דבר שהרגו בו אם היה כדי להמית, שנאמר ואם באבן יד אשר ימות בה או בכלי עץ יד אשר ימות בו, מכאן שאומדים הדבר שהכה בו אם ראוי להמית, ואומדין גם כן כח ההכאה לפי כח המכה שיצא האבן או העץ מידו. אבל כלי ברזל לא נתנה בו תורה שיעור ולא הזכיר בו יד ולא הזכיר בו גם כן לשון אשר ימות בה, לפי שהברזל ממית בכל שהוא ואפילו במחט. ואם הרגו בדחיפה שדחפו מראש הגג ומת לכך נאמר ואם בשנאה יהדפנו, וכן אומדין עוד גובה המקום שיהא לכל הפחות עשרה טפחים שאם אין בגבהו עשרה טפחים אין בו כדי להמית. ואם השליך עליו קיר נטוי או כלי שמת בו, לכך נאמר או השליך עליו כל כלי. ואם הכהו בידו או ברגלו והרגו אומדין גם כן ההכאה שצריך שתהיה באיבה, ולכך נאמר בו או באיבה הכהו בידו.
"ט ""ואם בכלי ברזל הכהו", זה לא קשה שא"צ לכתוב כלי ברזל שהוא כ"ש מאבן ועץ דאין עונשין מן הדין, אבל מדוע בכלי אבן ובכלי עץ אמר באבן יד אשר ימות בה, ולא
הזכיר כן גבי ברזל, אמרו חז"ל (מובא בסנהדרין דף עו) מפני שהברזל ממית בכ"ש כגון מחט הנוקב, ומ"ש רוצח הוא מות יומת הרוצח מרבה אם השליך עליו גולמים וחתיכות של
ברזל, בל תדייק דוקא כלי ברזל לא גולמים, ודוקא הכהו לא השליך, דהא גם באופן זה הלא רוצח הוא ויומת:
ואם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא - למה נאמר? לפי שהוא אומר או באבן יד או בכלי עץ, אין לי אלא שהרגו באלו שיהיה חייב. בברזל מנין? ת"ל ואם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא. עד שלא יאמר יש לי בדין: אם כשהרגו באבן או בעץ חייב, ק"ו בברזל! אלא א"כ ענשת מן הדין, לכך נאמר אם בכלי ברזל הכהו וימת רוצח הוא מות יומת הרוצח, ללמדך שאין עונשים מן הדין. או מה אבן מלא יד, - אף ברזל מלא יד? גלוי היה לפני הקב"ה שהברזל ממית במשהו, לפיכך לא נאמר בו יד, אלא אפילו מחט ואפי' בצנורא.
אין לי אלא שהרגו ישראל בברזל שיהא חייב, השליך עליו עשתות וגולמים מנין? ת"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח מ"מ:
