וביום השבת שני כבשים. בשלשה החגים גם בראש חדש וכן בראש השנה ויוה"כ תמצא בכל יום שבעה כבשים מלבד עולת התמיד וכאן בשבת לא צוה להקריב כי אם שני כבשים, וצריך שיהיו שוין למצוה, וכן אמרו בפרק שני שעירי, מוספין ודאי בעינן שוין. ופירוש למצוה, לא לעכובא. וטעם שלא היו כי אם שנים מפני שהשבת כבודו כפול, זכור ושמור, את שבתותי תשמרו, ולכך באו כל עניני שבת כפולים, עומר כפול אזהרותיו כפולות שכרו כפול עונשו כפול שירו כפול קרבנו כפול. ובמדרש אמר הקב"ה אין אני רוצה שתביאו לי בשבת יותר מכם, מה אתם שתי סעודות אף אני שני כבשים, עד כאן.
ושני עשרונים. כנגד לחם משנה. ולא הזכיר כאן בשבת והקרבתם ולא תקריבו, שלא הקריבו קרבן מוסף במדבר, כי לא נצטוו עד עתה.
וביום השבת וגו' עד ובראשי חדשיכם צוה ית' שמלבד קרבנות התמידין שיקריבו בכל יום עוד יקריבו ביום השבת קרבן מוסף על אותם התמידין וצוה שיהיה מוסף שבת שני כבשים בני שנה תמימים ומנחתם ונסכיהם כתמידין שוה בשוה. והנה לא אמר בשבת והקרבתם ולא תקריבו. לפי שבמדבר לא הקריבו מוסף שבת כי לא נצטוו בו עד עתה. ואמר עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה להגיד שעולת שבת יהיה תמיד נקרב בשבתו אע"פ שכתוב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השב' הנה הקרבן דוחה שבת. והיה הקרבן הזה נקרב אחר תמיד של שחר ואחרי נסכו כי על כן נקרא מוסף לפי שהוא נוסף על עולת התמיד שהוא בחצי היום והוא אמרו עולת שבת בשבתו להודיע שמועד המוסף הזה הוא בשבת שאם עבר יומו בטל קרבנו ואין לו תשלומין וכן הוא בכל. ואמנם למה היה מוסף השבת שני כבשים כתמידין כתבו מאחרוני המפרשים שמפני שבשבת דבורו כפול זכור ושמור לכן היה קרבנו שני כבשי' כנגד שני הדבורים שנאמרו עליו ואינו נכון. כי הנה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו אבל היה הרמז בקרבן הזה ג"כ בב' דרכים. הדרך הא' תורניי שהשבת לא מפני טעם אחד נצטוה לישראל כי אם לשני טעמים יחד. הא' להיותו זכר לבריאת העולם וחדושו כמ"ש במצותו כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום הז' שבת וינפש. והב' שהוא לזכר יציאת מצרים כמ"ש וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה ע"כ צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת. ולרמוז לשני הטעמים האלה שכוונה אליהם מצות השבת צוה ית' להקריב שני כבשים. הא' כנגד הבריאה הראשונה שהק"בה כבש את העולם והגבילו בבריאתו והכבש השני כנגד יציאת מצרים שכבש את פרעה ואת מצרים במסות באותות ומופתים והיו המנחו' והנסכים באים לכבוד הקרבן כמי שמקריב מנחה לפני אדוניו. ובעבור שהיה מוסף השבת מורה ורומז על גאולת מצרים כמו שהיו התמידין ברמז הראשון שהזכרתי בהם ולכן מצד אותו דמוי היו שוים קרבנות התמידין לקרבן מוסף שבת. והדרך הב' הוא ג"כ עיוני ומדעי וענינו שהשם בערך העולם הוא סבה פועלת והוא ג"כ סבה שומרת ומתמדת אות כי הוא אשר ברחו וחדשו אחר האפס המוחלט והוא השומר אותו ומתמידו וכמ"ש הרב המורה בפע"א ח"א ולרמוז למדע האמתי הזה צוה ית' שביום השבת המורה על חדוש העולם יקריבו שני כבשים לרמוז שהוא ית' כובש את העולם להיותו פועל ובורא אותו ולהיותו שומר מתמיד ומקיי' אותו. ומנחת' ונסכיה' כמשפט הקרבנו'. ולפי הדרך הזה ג"כ היה הדמות גדול בין רמזי התמידין לרמזי מוסף השבת כי בהיות הש"י מניע הגלגל העליון היה מנהיג ושומר ומתמיד העולם. ולכך היה קרבן מוסף שבת דומה לתמידין והיו ב' כבשים ולא ז' ולא פר ולא איל. והותרו בזה השאלות הג' והד':
"לט ""וביום השבת שני כבשים וגו' עולת שבת בשבתו", פי' חז"ל שהוצרך לומר עולת שבת לבל נטעה שהשני כבשים היינו שני כבשי התמיד ר"ל גם בשבת יקריב שני
כבשי תמיד שמקריב בכל יום בחול. לכן באר שהוא עולת שבת ר"ל עולה מיוחדת לשבת חוץ מכבשי התמיד, ועדיין מיותר מ"ש בשבתו, פי' חז"ל מפני שיש לטעות שמ"ש את
שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו שר"ל שהגם שמקדשי תיראו בכ"ז את שבתותי תשמרו כי שבת דוחה את העבודה, ונאמר לפ"ז שמ"ש וביום השבת שני כבשים היינו שיקריב בע"ש
קרבן שבת, לכן אמר שעולת שבת יקריב בשבת לא בע"ש. ומזה ידעינן שהפי' הוא שאף על פי ששבתותי תשמרו מ"מ מקדשי תיראו ועבודת מקדש דוחה שבת, ודוקא בקרבנות
וביום השבת שני כבשים וגו'. טעם שמוסף שבת הוא מועט מכל מוספי ראש חודש ומוספי יום טוב והמועדים, הוא סוד לחם משנה, ולזה מוספיו שני כבשים על שני כבשי תמיד, וסוד השביעיות רמוז ביום עצמו כי הוא שביעי מה שאין השביעיות מסוים לא בראש חודש ולא בשאר ימים טובים, והגם שיש שביעי של פסח, אין השביעיות קבוע בו כיום השבת והבן:
וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים - למה נאמר? לפי שהוא אומר את הכבש האחד תעשה בבוקר, והיתה בו שבת בכלל, שנאמר את הכבש האחד, והרי הכתוב מוציאה מכללה, להחמיר ולדון בקבועה.
וביום השבת שני כבשים - למה נאמר? לפי שהוא אומר ויקרא כו את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, שתהיה עבודת מקדש דוחה את השבת. אתה אומר שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת, או שתהא שבת דוחה את העבודה? ת"ל וביום השבת שני כבשים, הא מה ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו? שתהא עבודת מקדש דוחה את השבת. או אחת של יחיד ואחת של צבור? אמרת: במה ענין מדבר? בשל צבור:
