מ"ג במדבר כג יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג במדבר כג · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לָא כְמִלֵּי בְּנֵי אֲנָשָׁא מֵימַר אֱלָהָא בְּנֵי אֲנָשָׁא אָמְרִין וּמְכַדְּבִין וְאַף לָא כְעוּבָדֵי בְנֵי בִּשְׂרָא דְּאִנּוּן גָּזְרִין לְמֶעֱבַד וְתָיְבִין וּמִתְמַלְכִין הוּא אָמַר וְעָבֵיד וְכָל מֵימְרֵיהּ מִתְקַיַּים׃
ירושלמי (יונתן):
לָא כְמִילֵי בַּר נַשׁ מֵימַר אֱלָהָא חַי וְקַיָם רִבּוֹן כָּל עָלְמַיָא יְיָ דְבַר נַשׁ אָמַר וּמְסָרֵב וְאוּף לָא דַמְיַין עוֹבָדוֹי לְעוֹבָדֵי בְּנֵי בִישְרָא דְמִתְמַלְכִין וְתַיְיבִין מִמַה דְגָזְרִין בְּרַם רִבּוֹן כָּל עָלְמַיָא יְיָ אָמַר לְאַסְגָאָה יַת עַמָא הָדֵין הֵי כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָא וּלְאַחֲסָנוֹתְהוֹן יַת אֲרַע כְּנַעֲנָאֵי הַאֶפְשַׁר דְאָמַר וְלָא יֶעֱבַד וּמַה דְמַלֵיל הַאֶפְשַׁר דְלָא יְקַיְימִינֵיהּ:
ירושלמי (קטעים):
לָא כְמֵימַר בְּנֵי אֱנָשָׁא הֲוַת מֵימְרֵיהּ דֶאֱלָהָא חַיָיא וְלָא כְעוֹבָדֵיהוֹן דִבְנֵי אֱנָשָׁא עוֹבָדוֹי דֶאֱלָהָא בְּנֵי אֱנָשָׁא אָמְרִין וְלָא עָבְדִין גָזְרִין וְלָא מְקַיְימִין וְחָזְרִין וְכָפְרִין בְּמִילֵיהוֹן בְּרַם אֱלָהָא אֲמַר וַעֲבַד גְזַר וּמְקַיֵים וּגְזֵרָתוֹהִי קַיְימִין עַד לַעֲלָם:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא איש אל וגו'" - כבר נשבע להם להביאם ולהורישם ארץ שבעה אומות ואתה סבור להמיתם במדבר

"ההוא אמר וגו'" - בל' תימה ותרגומו ותיבין ומתמלכין חוזרים ונמלכין לחזור בהם

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לֹא אִישׁ אֵל וְגוֹמֵר – כְּבָר נִשְׁבַּע לָהֶם לַהֲבִיאָם וּלְהוֹרִישָׁם אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִים (מדרש תנחומא מסעי ז), וְאַתָּה סָבוּר לַהֲמִיתָם בַּמִּדְבָּר?
הַהוּא אָמַר וְגוֹמֵר – בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ. וְתַרְגּוּמוֹ: "וְתָיְבִין וּמִתְמַלְכִין", חוֹזְרִים וְנִמְלָכִין לַחֲזֹר בָּהֶם.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא איש אל: אינו איש לחזור מברכתו בשעה מועטת כזו שהרי לא פשעו אחר הברכה שברכתי אותם היום:
ויכזב: והוא היאך יכזב לחזור בו בחנם:
ויתנחם: בתמיה, והיאך יתנחם:
ולא יעשה: בתמיה


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


לא איש אל ויכזב. בדבריו שאמר לי לא תאור את העם, א"כ איך תוכל לומר וקבנו לי משם. ההוא אמר ולא יעשה. אם הוא חוזר להקב"ה יהיה בתמיה, ואם בברור ובלשון ידיעה יחזור לבן אדם שהזכיר שהוא מתנחם כי הוא אומר ולא יעשה ומדבר ולא מקיים ולא כן הקב"ה שהוא גוזר ומקיים.

ובמדרש לא איש אל ויכזב, לפי שצפה בלעם שעתיד אדם אחד (בישמעאל) להטעות את העולם ולומר שהוא נביא התחיל צווח איש נעשה נביא עתיד הוא להתנחם ואומר דבר ואינו יכול לעשותו שנאמר ההוא אמר ולא יעשה. לא איש אל ויכזב, בטובה, אבל כשהוא אומר להביא רעה חוזר בו, שנאמר ההוא אמר ולא יעשה, תדע לך שהרי אמר לאברהם (בראשית טו) וספור הכוכבים, ונתקיים, שנאמר (דברים א) והנכם היום ככוכבי השמים, זהו לא איש אל ויכזב, בטובה, אבל ברעה ההוא אמר ולא יעשה, אמר לישראל (הושע א) כי אתם לא עמי, חזר ואמר (שם ב) ואמרתי ללא עמי עמי אתה, הוי אומר ההוא אמר ולא יעשה, כך דרשו בתנחומא.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא איש", התוכח עמו על שחשב שה' יתנחם ויסכים שיקללם אחר שא"ל בפעם הראשון שיברך אותם, מבאר לו שזה א"א בחק האל ית', ויש הבדל בין שם איש ובין שם אדם, ששם איש מציין כל יש ונמצא ונופל גם על המלאכים גם על יתר נמצאים, אבל שם אדם מציין את האדם לבדו כמ"ש בתורה אור (ויקרא סי' י') באורך, ויש הבדל בין מכזב ובין מתנחם, שהכזב הוא שהדבר אין בו ממש תכף, והנחום הוא מה שמתחרט אח"כ. והנה אצל כל הנמצאים הגם שלא יצדק עליהם הנחום והחרטה, למשל על המלאך לא יצדק לומר שמתחרט כי אינו בעל בחירה, בכ"ז יצדק לומר שמכזב, כי אחר שכל נמצא זולת האל ית' כחו מוגבל ובעל תכלית אם מבטיח לעשות דבר שלמעלה מכחו הוא מכזב תכף, אבל אם יאמר לעשות דבר שהוא בכחו לא יתנחם ויתחרט, אבל אצל האדם שהוא בעל בחירה ורצונו אינו רצון בלתי משתנה יצויר ג"כ החרטה והנחום, וכמ"ש (ש"א ט"ו) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, ר"ל שלא ישקר שהדבר שאמר יהיה כזב תכף, וגם לא ינחם שיתחרט אח"כ על הבטחתו שזה יצויר רק אצל האדם וה' לא אדם הוא להנחם, ועז"א מה שאתה חושב שיסכים לקללם, אם אתה חושב שמה שאמר תחלה לברכם הי' דבר כזב תכף, לא איש אל ויכזב, ואם אתה חושב שאח"כ יתחרט על דבורו הקודם אינו בן אדם שיתנחם, ומפרש נגד מ"ש לא איש אל ויכזב ההוא אמר ולא יעשה, וכי כחו מוגבל עד שיצויר שיכזב תכף בשעה שאמר לעשות הדבר, שלא יהיה בכחו לעשותו, הלא אינו איש כשאר יש ונמצא שכחו מוגבל, וגם ר"ל שתכף כשאומר לעשות דבר כבר הדבר עשוי כי אין עכוב לפניו והאמירה הוא העשיה, ונגד ולא בן אדם ויתנחם אומר הכי יצויר

שדבר ולא יקימנה בעתיד ע"י שינחם מדבורו ולא יקים את דברו אשר דבר:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא איש וגו' ובן אדם וגו'. אמר ב' הדרגות כנגד ב' בחינות, הא' אשר יבטיח האדם לזולת על דבר, והב' אשר יחכים אדם עשות דבר בהנהגותיו ועניניו שאין נוגעים לזולת, כנגד מאמר שהוא הבטחת הזולת אמר לא איש אל ויכזב, וכנגד מאמר שאינו נוגע לזולת אמר ובן אדם ויתנחם שאינו מכזב בזולת אלא ינחם על אשר דבר עשות, ובמה שלפנינו יש ב' דברים אשר דבר ה', א' להקים מלכות ישראל ולהטיב להם, והב' שחשב ה' לעשות רצונו לתת תורתו לעם קדושו והם דברים שנוגעים לו יתברך, וכנגד שניהם אמר לא איש אל ויכזב בהבטחות הטובות אשר הבטיח לאבות ובן אדם ויתנחם ממה שחשב בהנהגות עולמו לתת תורתו לישראל ולהדריכם לקיים מצותיו, ואם כן איך יחשוב לקלל ישראל ונמצא מכזב ח"ו בהבטחותיו לאבות וניחם על מה שחשב עשות:

ואו' ויכזב ויתנחם בתוספת וא"ו, כלל בזה ב' הדרגות, א' שאינו איש ולא אדם ועוד לחשוד בו ח"ו דבר שאפילו בנבראים הוא גרעון והוא הכזב והחרטה, ונתכוון בזה שמן הנמנע שיסכים על קללת ישראל עד שיהיו בו ב' דברים איש ויכזב ובן אדם ויתנחם שהגם שהיה ח"ו איש ויכזב עם כל זה לא יתחרט למה שנוגע למה שחשב עשות רצונו באמצעות ישראל, וטעם שפם אחת אמר איש ופעם אחת אמר בן אדם, לפי שהמבטיח להטיב לזולת ישנו בגדר מעלה לזה אמר לשון חשיבות, ובפרט המתחרט על מה שחשב על עצמו אמר ובן אדם:

ההוא אמר וגו'. פשט הכתוב חוזר להאדם, ואפשר לפרשו על הקדוש ברוך הוא על זה הדרך כשרוצה לעשות מעשה אינו צריך למעשה אלא במאמר הוא נעשה, והוא אומרו ההוא פירוש האל שהזכיר בסמוך אמר פירוש פעולותיו שעשה הוא אמר ותהי, ולא יעשה פירוש לא יצטרך למעשה כאומרו (בראשית א) ויאמר וגו' ויהי כן, וכן אמרו במשנה (אבות פ"ה) בעשרה מאמרות נברא העולם, ואומרו ודבר וגו' פירוש וכשהמעשה שנעשה במאמרו אינו כל כך קיים, על דרך אומרם שהיה העולם רופף ורועד דכתיב (איוב כו) עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו ואמרו חכמינו ז"ל (חגיגה יב א) שגער ה' בהם ונתקיימו, והוא אומרו ודבר לשון קושי ולא יקימנה פירוש ולא יצטרך לקיימנה אלא בדיבורו הקשה היא מתקיימת ומתחזקת:

<< · מ"ג במדבר · כג · יט · >>