[יג] לשון צווי הוא. כלומר, ואינו לשון עתיד, כמו "וקבותו לי משם" (פסוק כז), דכאן בודאי לשון צווי, אבל לקמן (שם) אצל "וקבותו לי משם", צריך לפרש דהוא לשון עתיד, משום דקאי על "אולי יישר בעיני האלקים וקבותו לי משם", ואי אפשר לפרש רק בלשון עתיד, כדלקמן (אות כה):
"אשר תראנו משם" ותוכל לתת עיניך בם לרע:
" אפס קצהו תראה וכלו לא תראה" אל תתן את עיניך בכולם שלא תשיג המכוון כלל כאמרו כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה:
ויאמר אליו בלק לך נא אתי וגומר עד הנני הולך לעמי. כאשר ראה בלק שלא היה רוצה בלעם בעינו הרע לקלל את ישראל בקש ממנו שילך עמו אל מקום אחר נקר' שדה צופים שהצופי' היו רואים משם הדברים הבאים מרחוק והוא ראש הפסגה ואמר וקבנו לי משם רוצה לומר אף על פי שבנבואותיך מפאת ההשגחה לא תראה בהם דבר אתה בחכמתך קבנו וקלל אותו משם מאותו מקום שהוא נכון למועדי רגל שלהם. ובעבור שהיה הפעם הזאת מבקש הקללה כפי הסבה השמימיית אמר ויבן שבעה מזבחות ויעל פר ואיל במזבח שחוזר לבלק עם היות שבשאר הפעמים בלעם היה אומר לבלק בנה לי בזה שבעה מזבחות והעלה עולות מספר כלם ולכך אמר לו בלעם התיצב על עולתך שבזה ידעתי שדעתך נוחה ותקותך רבה. ואמרו ואנכי אקרה כה ר"ל ואנכי אכין עצמי כדי שיקר' השם לקראתי והוא מה שאמר ויקר אלהים אל בלעם וישם דבר בפיו כי היתה מלתו על לשונו. והנה כנתה התורה את נבואת בלעם בלשון מקר' להודיע שלא היתה נבואתו דבר עצמי כנבואת משה שהיתה במדרגת עצם ונבואת בלעם היתה במדרגת המקרה. והנה בלק בבא בלעם אליו אמר לו מה דבר ה' ר"ל מה הדבר שהודיע ה' אותך מהגזרה השמימיית ואולי שאמר זה כמלעיג על נבואתו כלומר אל תאמר גם עתה בברוך בשם ה'. ולפי שבלק היה מכחיש ומבזה נבואת בלעם השיבו בלעם גם כן בזדון קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפור רוצה לומר קום ממקומך ובא אלי לשמוע דברי כי דברי אלהים חיים הם. והיתה כל הנבואה הזאת השנית תוספת הודעה לבלק שישראל יכבשו את הארץ וינצחו את המלכי' שילחמו עמהם ויהרגום ויזכו ישראל לנבואה וליושר המדות ועם זה הודיעו שהם מונהגים על ידי ההשגחה האלהית ולכן לא יפעלו בהם קסמים ונחושי' ועניני המערכה השמימיית וז"ש לא איש אל ויכזב כלומר אתה בלק אמרת וקבנו לי משם הנה זה בלתי אפשר הוא לא מצד האלוה ית' ולא מצדי. אם מצד האל כי לא איש אל ויכזב בדבריו ואינו הוא בן אדם שיתנחם ממה שאמר ויאמר חלופו ולכן ההוא אמר ולא יעשה שיקללם ולא יברכם. ואם הוא דבר להרבות אותם ולהצליחם ולא יקימנו הרי לך שמצד האל אי אפשר זה. ואמנם מצדי ובחינתי הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה רוצה לומר אני בלעם קיים בדבורי ובלתי משתנה ולכן כיון שברך לקחתי והתחלתי לברכם בהכרח אוסיף בברכותי כהנה וכהנה ולא לשוב מהברכה לקללה ונתן הסבה בשתי הבחינו' שזכר אם מהשם באמרו לא הביט און ביעקב כלומר ותדע למה הקב"ה לא יתנחם מן הטובה אשר דבר טוב על ישראל לפי שהם צדיקים וטובים ולא הביט השם און ולא ראה עמל ופשע בהם ומפני זה ייטיב להם ויהיה תמיד ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו כי הוא יתברך יריע אף יצריח על אויביו יתגבר. כי בעבור זה אל מוציאם ממצרים עם היות שתועפות ראם יש לו למצרי' כי בהיות תרועת המלך ה' לישראל יצאו ממצרי' ביד חזקה. ואמנם בבחינת בלעם נתן הטעם למה ברך לקח וברך ולא ישיבנה באמרו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ר"ל לא יפעל ולא יחייב בישראל הניחוש והקסם ומשפטי הכוכבי' לפי שהם מונהגי' כפי הנהגה העליונה עד שמפני זה כל דבר לא יכחד מהם בנבואת' וז"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל רוצה לומר בעת אחד שהוא החלק הקצר מהזמן יאמר בנבואה לישראל מה פעל בעולמו ולכן לא תבקש כנגדם סבה שמימיית כי העם הזה כלביא יקום וכארי יתנשא וכאשר יקום לא ישכב עד יאכל טרף. כן ישראל אחר שיצא ממצרי' לא ינוחו ולא ישקוטו עד שיכבשו ארצות. והנה בלק אמר לבלעם גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו. ובלעם השיבו לכן אמרתי אליר פה אל פה כל אשר ידבר ה' אעשה בין שיהיה ברכה בין שיהיה קללה ועל מנת כך באתי אליך. וכאשר ראה בלק שהסבה הארציית והסבה השמימיית לא היו מספיקו' להחריב ולהשמיד לישראל עשה בחינה אחרת מפאת ההשגחה האלהית. ואמר לבלעם לכה נא אל מקום אחר אולי יישר בעיני האלהים וקבותו לי משם. והמקום היה ראש הפעור כי כמו שארז"ל קוסם גדול היה בלק וראה שעתידים היו ישראל ללקות ע"י פעור ולא ידע במה אמר שמא הקללה תחול עליהם משם כי כל החוזים בכוכבי' רואים ואינם יודעי' מה רואים ולפי שחשש בלעם אולי בלק מהתיאשו מהסבה השמימיית מפני מה שאמר לו בלעם מהשגחת השם הדבקה בעמו ילך לו ולא יקוה לשמוע דברי נבואתו. לכן כדי לנחמו אמר לו בנה לי בזה ז' מזבחות ר"ל שגם הם צריכי' אלי עתה. וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים ר"ל לבקש אם יוכל לעשות נחשים וקסמים לקללם אבל שת אל המדבר פניו לענין מ' שנה שהלכו במדבר וראה כי הולכי מדברות יעלו בתהו ויאבדו ועם גדול כזה איך מצא את צרכו במדבר ארבעי' שנה וז"ש וישת אל המדבר פניו ואפשר לפרש שאין מלת נחשי' כאן מלשון ניחוש וקסם אלא כפשוטו נחשים ועקרבים ר"ל שבשאר הפעמי' היה מתבודד ומתפרד לבדו כמ"ש וילך שפי שענינו שהלך בגבוה הגבעה מתבודד מלשון אפתח על שפאים קינה והמתבודד במקומות החרבים אין ספק שילך לקראת הנחשים כי הם הולכים תמיד במקומות ההם ולכך אמר ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשי' כלומר ולא הלך להתבודד על זה עוד יחידי אבל שת אל המדבר פניו והותרה השאלה הכ"ב. וספר הכתוב שראה את ישראל שוכן לשבטיו ומפני שמעט התבודדתו בא לו השפע הנבואיי יותר רב וזהו ותהי עליו רוח אלהים עד שמפני זה התפאר ושבח עצמו באמרו נאם בלעם בנו בעור ר"ל שמן היום שהיה בנו של בעור היו דבריו ומאמר הגבר שתום העין שלא יראה דבר על בוריו כי כן הוא הקוסם שהוא כאדם שאינו רואה הדבר על אמתתו ושתום הוא כמו סתום בסמ"ך כי הסמ"ך והשי"ן מתחלפים וילקח זה תמורת זה וכן ארז"ל שבלעם היה סומא מאחד מעיניו אבל עתה אחרי שנשפע עליו רוח אלהי' הנה נאומי ומאמרי הוא כאדם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה שהוא כמו שפירשתי למעלה:
וענין הנבואה הג' הזאת הוא שהוסיף להודיע שישבו ישראל בארץ ויפרו וירבו עליה ושיבנו בית המקדש ויעמידו מלך וינצחו את אגג מלך עמלק ויתנשא עוד המלכות בימי דוד ושלמה ועל זה אמר מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל ר"ל בהיותכם במדבר באהלים מה טובו אהליך במחניכם ובדגליכם. ואחר היותכם בארץ מה טובו משכנותיכם בעריכם ובבתיכם. ודמה האומה הישראלית ביפיה ושלמותה אל הנחלים כנחלים נטיו וגו' ואל גן הירק השתול על פלגי מים. ואפשר לפרש כל הדמוים האלה שזכר מהאהלי' והמשכנות והוא ששלמות האהלים בשדה וגם שלמות הבתים בארץ הנושבת יוכלל בד' דברים. הא' שתהיינה גדולות ורחבות. והב' שתהיינ' יפות ומקושטות. והג' שתהיינה חזקות וקיימות שלא יפלו. והד' שתהיינה גבוהות ורמות ולא שפלות. ולכן אמר שהאהלי' והבתים ההם היו גדולי' ונטוים כנחלים נטיו ומקושטים ויפים כגנות עלי נהר שהגן שהוא על הנהר יצמח בו כל עץ נחמד למראה. וחזקי' וקיימים כאהלי' נטע השם. וקמים וגבוהים כארזים הגדלים על יבלי מים. הנה א"כ דמה את האומה לאהלים ולבתים המהודרים. ויש מפרשים כאהלים נטע ה' מלשון מר ואהלות. ואפשר לפרש עוד שראה בלעם את משכן ה' בארץ עומד ראשונה בגלגל ואח"כ בשילה ובנוב ובגבעון ואמר הארבעה דמוים האלה כנגדם כמספרם כמשפט. ואמר יזל מים מדליו לתת הנמשל בארבעה דמוים שזכר בעם ישראל ולבאר שהנה המשילם כנחלים נטיו להגיד כי מהם יצא העושר והטוב. וזהו יזל מים מדליו של נחל זה ודמה אותם לגנות עלי נהר להגיד כי יהיה זרעו כאלו הוא נטוע על מים רבים שמריח מים יפריח ולא יראה כי יבא חום. ודמה כחו וחזקו כאהלים נטע ה' לפי שירום מאגג מלכו. ומ"ם מאגג מ"ם הזמן רוצה לומר מזמן אגג והלאה שמשם התחיל שאול במלחמותיו ונראה חוזק ישראל וזהו כאהלים נטע ה'. ודמה מעלתו וגבהו ורוממותו לארזים על יבלי מים לפי שתנשא מלכות של ישראל והיה זה מדוד ושלמה והלאה וכן הוא אומר (ד"ה א' י"ד) וידע דוד כי הכינו ה' למלך וכי נשא ממלכתו כי האל אשר הוציאו ממצרי' הוא נותן עוז ותעצומות לעמו כחוזק הראם שהוא בעל חי חזק מאד. והוא אמרו כתועפות ראם לו רוצה לומר לישראל והוא יאכל את הגוים שהם צריו ועצמותיהם יגרם וחציו ימחץ כי הוא כרע שכב כאריה וכלביא מי יקימנו. ומפני זה כלו אמר כנגד ישראל אורריך ארור ומברכיך ברוך ואמר לרמוז לבלק שלא ישתדל עוד לקלל את ישראל כי בזה תקולל חלקתו בארץ. ואמר ומברכיך ברוך בעצמו בלעם ושלברכתו יהיה הוא עצמו ברוך. והנה בלק כמשתומם ומתבהל ובאף ובחימה ממה שקללו בלעם בזה המאמר ספק את כפיו זה בזה ואמר לבלעם לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים רוצה לומר לא קראתיך אלא לקוב ולקלל ישראל שהם אויבי ואם לא היה רצונך לקללם לא היה ראוי לך לבא אבל יראה שכונת לבא לברכם אזל לטעמיה שהיה הכל מאת בלעם ולא ה' פעל כל זאת כמו שאמר לו ולכך אמר לו ברח לך אל מקומך רוצה לומר הנה שרי מואב וכל עם הארץ הם בעבור הדבר הזה מרי נפש ואולי יהרגוך לכן כיון שבאת במאמרי ברח לך אל מקומך. באת בכבוד גדול תשוב בקלון ובזיון. והנה לא אשלם לך שכר ביאתך כמו שהיה בדעתי ורצוני לתת לך וזהו אמרו אמרתי כבד אכבדך אבל קרה לי בזה כמו שקרה לך בקללת העם שהיה רצונך לקללם ומפני נבואת השם שבאה עליך נמנעת מלקללם ושהשם מנעך ממנו וכן אמרתי אני כבד אכבדך ולתת לך מתנות אבל ה' דבר עמי והוא שימנעני מזה ואמר זה כלו כמלעיג עליו כמו שמנע ה' אותך מלקלל כן מנע אותי מלכבדך כי אם רוח השם דבר בך הלא גם בנו דבר. ובלעם השיבו הלא גם אל מלאכיך ר"ל אין אני חושש אל כבודך ומתנותיך כי אל מלאכיך דברתי בתחלה שאף שתתן לי מלא ביתך כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מלבי ורצוני כי אשר ידבר ה' אותו אדבר ולכן לא תחשוב שאני חושש לכבודך:
ויאמר אליו בלק לך נא אתי וגו'. אמר תיבת נא, גם אמר וקבנו לי בלשון ודאית, יתבאר על פי דבריהם ז"ל (במד"ר פ"כ) שאמרו שראה שישראל נפרצים שם ששם מת משה עד כאן, והוא לפי שלא ידע טעם הפרצה חשב שהפרצה תהיה בהם, ולפי שידועים היו ישראל שעושים תשובה ומבטלים הגזירות מהר לומר לך נא פירוש מהר עתה שאני רואה שהם מחויבים פרצה זו קודם שיעשו תשובה, וקבנו לי החליט הויית הדבר שתשיגם קללות רשע:
וכלו. ב'. הכא ואידך וכלו מחמדים והיינו דאמרו במס' נדה על דבר זה נסמית עינו של בלעם שאמר הקב"ה שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדבר זה והיינו וכלו לא תראה. בשביל שדיבר כנגד הקב"ה שכלו מחמדים נסמית עינו וכלו לא תראה:
