"זאת אשר ללוים" - שנים פוסלים בהם ואין המומים פוסלים בהם
"מבן חמש ועשרים" - ובמקום אחר אומר (במדבר ד) מבן שלשים שנה הא כיצד (חולין כז) מבן כ"ה בא ללמוד הלכות עבודה ולומד חמש שנים ובן ל' עובד מכאן לתלמיד שלא ראה סי' יפה במשנתו בחמש שנים ששוב אינו רואה
זאת אשר ללוים: מצוה חדשה שעדיין לא נאמרה, שבפרשת במדבר סיני ובפרשת נשא ציוה הקב"ה למנותם מבן שלשים שנה עד בן חמשים שנה לעבוד ולמשא, לשאת את המשכן, ועתה בפרשה זו בא לפרש מצות עבודת משמרת משכן, אשר חמש שנים לפני השלשים שנה שאינו ראוי למשא יהי ראוי ומצווה לשמירת משכן וכליו ומבן חמשים ומעלה שאינו ראוי לעבודת משא יהא מצווה לעבודת שמירה כמו שמפרש והולך מבן עשרים וחמש שנה ומעלה יבא לצבא צבא בעבודת אהל מועד מלאכת שמירה כמו שמפרש לפנינו ושרת את אחיו וגו' לשמר משמרת, ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה של משא כדכתיב בפרשיות של מעלה מבן שלשים ועד בן חמשים, ולא יעבוד עוד בעבודת משא אלא ושרת את אחיו על שניהם הוא מוסב בן חמש ועשרים ועד שלשים ומבן חמשים ומעלה ששניהם נפסלו מעבודת משא, ומה יעשו ושרת זה וזה את אחיו לשמור משמרת ועבודת משא לא יעבוד:
"מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא" - וכתב רש"י כאן הוא אומר מבן חמש ועשרים ובמקום אחר (לעיל ד ג) הוא אומר מבן שלשים שנה הא כיצד מבן חמש ועשרים יבא ללמוד הלכות עבודה ולומד חמש שנים ובן ל' עובד מכאן לתלמיד היושב לפני רבו שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה וא"כ יהיה פירוש " יבא לצבוא צבא " שיבא להקהל בנקהלים בעבודת אהל מועד שיעמוד עמהם ויראה תמיד עבודתם ביום ובלילה כדי שילמוד הלכות עבודה בתלמוד ובמעשה ולכך לא אמר כאן "לעבוד עבודה" כמו שנאמר למעלה אלא אמר " לצבא צבא בעבודת אהל מועד " שיהיה בא עם הצובאים בעבודה אבל לא ידעתי אם זה דברי הכל לרבותינו כי בלשון יחיד אני שונה אותה בספרי (בהעלתך סג) ר' נתן אומר כתוב אחד אומר מבן חמש ועשרים וכו' וגם נראה שהם דברי אסמכתא שנהגו התלמידים ללמוד בהלכות עבודה חמש שנים ועל דרך הפשט הנמנים ביד משה ואהרן היו מבן ל' שנה ומעלה והם אשר הפקיד אותם איש איש על עבודתו ועל משאו אבל בכאן צוה כי כל אשר ידע בעצמו שבא לכלל עשרים וחמש שנה יהיה כשר לעבודה ויבא בכל אות נפשו לעבוד עמהם ולסייעם בעבודה אבל לא יהיה פקיד נגיד על עבודה ידועה והטעם בזה כי כל אדם נותן לבו בעשרותיו כי ישתנו בהן הטבעים וידע בהגיעו לעשרים או לשלשים כי ידעו בו שכניו וקרוביו ואביו ואמו וילדיו ויודיעוהו אבל בהגיעו לכ"ה לא ירגישו בו כל כך ולכן לא צוה למשה שיטרח למנות רק מבן שלשים שהאיש נודע בהן וכן אמר דוד (דברי הימים א כג ג) ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה ור"א אמר בדרך הפשט כי מבן שלשים הוא לעבודת משא ומבן כ"ה לעבודת האוהל ואיננו נכון כי שם נאמר גם כן (לעיל ד כג) כל הבא לצבוא צבא לעבוד עבודה באהל מועד ונאמר (שם פסוק כד) לעבוד ולמשא ועוד כי כתיב במקדש (דה"י א כג כד כח) אלה בני לוי לבית אבותיהם ראשי האבות לפקודיהם במספר שמות לגלגלותם עושה המלאכה לעבודת בית ה' מבן עשרים שנה ומעלה כי אמר דוד הניח ה' אלהי ישראל לעמו וישכון בירושלם עד לעולם וגם ללוים אין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו כי בדברי דוד האחרונים המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה ולמעלה כי מעמדם ליד בני אהרן לעבודת בית ה' על החצרות ועל הלשכות יאמר כי בדברי דוד האחרונים משיבנה הבית ואין להם משא בכתף ואין עבודתם רק על החצרות ועל הלשכות מנה אותם מבן עשרים שנה ומעלה ומתחילה מבני שלשים ואם כדברי ר"א היה חייב שימנה אותם מבן חמש ועשרים
וע"ד המדרש זאת אשר ללוים אין זאת אלא תורה שנאמר (דברים ד) וזאת התורה, והלוים היו מורי התורה כענין שכתוב (שם לג) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל.
וע"ד הקבלה זאת אשר ללוים כמו (תהלים קיח) מאת ה' היתה זאת, והיא הברית שנאמר (בראשית יז) זאת בריתי, ובשבט לוי כתיב (דברים לג) ובריתך ינצורו, ובפקודי הלוים נאמר (במדבר ג) על פי ה' כי זאת היא מדתם.
מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא בעבודת אהל מועד. ולמעלה בסדר נשא (שם ד) אמר ומבן שלשים שנה.
וע"ד הפשט מבן שלשים לעבודת משא ומבן חמש ועשרים לעבודת האהל, וזהו שהזכיר כאן לצבא צבא, כלומר להמנות עם צבא העובדים במשמרותם עם הזקנים.
וע"ד מדרש רז"ל, מבן חמש ועשרים ללמדם הלכות עבודה חמש שנים, ומבן שלשים לעבודה מכאן למדו כל תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה.
י. זאת אשר ללוים שנים פוסלים בלוים ואין המום פוסל בלוים. שהיה בדין ומה במקום שלא פסלו שנים פסלו במומים, כאן שפסלו שנים אינו דין שיפסלו במומים, ת"ל [זאת] אשר ללוים שנים פוסלים בלוים ואין מומים פוסלים בהם.
יא. ומבן (חמשים) [חמש ועשרים] שנה כתוב אחד אומר מבן חמש ועשרים שנה ומעלה וכתוב אחד אומר (במדבר ה') מבן שלשים שנה, כיצד יתקיימו שני הכתובים מבן חמש ועשרים שנה לתלמוד ומבן שלשים לעבודה.
מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה
י. זאת אשר ללוים כבר בארתי (תורה אור צו נג באורך) ומלת זאת מציין תמיד או נרמז קרוב, או התיחדות, זה ולא אחר. ובא למעט שאין מום פוסל בלוים ומובא בחולין (דף כד).
יא. מבן חמש ועשרים שנה ומעלה , ולמעלה כשצוה למנות את הלוים הראויים לעבודה לא מנה רק מבן שלושים. רק שם אמר אצל בני קהת לעשות מלאכה בא”מ ואצל בני גרשון לעבוד עבודה בא”מ ואצל בני מררי לעבוד את עבודת א”מ. מבואר שבני שלשים יש להם חיוב וחלק במלאכה ובעבודה עצמה. וכאן אמר לצבא צבא בעבודת א”מ היינו שיצבאו בעבודה שעובדים אחיהם שהם בני שלשים, צריך שימצאו שמה בני חמש ועשרים לראות וללמוד סדרי העבודה וכן פי' בחולין (שם).
