מ"ג איכה ד ה
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת׃
תרגום (כל הפרק)
רש"י
"האמונים" - לשון (אסתר ב) ויהי אומן את הדסה
"אשפתות" - אשפות של זבל שוכבים על האשפות בחוץאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
תולע - כתולעת שני.
פירוש הטעמים
הם שממו בפרהסיא, כל רואם יישום; חבקו אשפתות, כי הם מושלכים כדומן ואין קובר.
אלשיך
והאמונים עלי תולע וכו', לא אמר בתולע. והוא כי יש שלש הדרגות. אחד שילבשו תולע בחגים ובמועדים. ויש אמונים בה ללובשה תמיד, אך הוא שמעלהו עליו שלובשו. אך למעלה מזה, אותם שהמצעות שמציעין תחתיהם לישב ולדרוך הוא מצעות תולע, כמחצלאות בבתי זולתם. וגם באלה יש עושה כן תמיד, ויש בחגים ושמחות וגיל. אמר כי אלה היו "אמונים" שהוא בהתמדה, ולא בלבד העלות התולע על עצמם שהוא מלבוש, כי אם "עלי תולע" שהם עליו, שהיו מצעותיהם של תולע לדרוך בם, ועתה "חבקו אשפתות" שיפרשו ידיהם לחפש גרעיני חטה ושעורה, והמה שטוחים באשפה כמחבקים אותה, וכן בכל אשפה באופן שחבקו אשפתות: