מ"ג איוב לז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


מ"ג איוב לז · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַף־לְ֭זֹאת יֶחֱרַ֣ד לִבִּ֑י
  וְ֝יִתַּ֗ר מִמְּקוֹמֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויתר" - ויקפוץ כמו לנתר בהם על הארץ (ויקרא יא) וזו היא שלבו תוהה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אף לזאת" אחר שהגיע לדבר מן הרעם, יאמר, הלא הרעם הוא קול טבעי, והוא נחשב אצל ה' רק כהגה קל, וקול חלוש, ובכל זאת יתבהל האדם ויחרד מפניו מאד, וכ"ש שיתבהל אם ירעם ה' בקול של הנפלאות שהם למעלה מן הטבע, שהוא קול גדול ונורא, כאומר אם אינך יכול לעצור כח מפני הטבע החלושה איך תעצר כח לדרוש את הנהגתו המופלאת אשר היא למעלה מן הטבע, וז"ש הלא "אף לזאת" דהיינו לקול תרועת הרעם, הלא אף ממנו "יחרד לבי ויתר ממקומו" מפני הפחד:


ביאור המילות

"ויתר". יעתק ממקומו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אף לזאת" - אף לפלאי המקום אשר יפעל בעת ירידת המטר עם כי היא הקטנה שבפעולותיו מ"מ אף עליה יחרד לבי ויקפוץ ממקומו לגודל התמהון

מצודת ציון

"ויתר" - ענין קפיצה ודלוג כמו לנתר בהן על הארץ (ויקרא יא)