מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יהי רעב אנו ואיד נכון לצלעו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְהִי רָעֵב אֹנוֹ וְאֵיד נָכוֹן לְצַלְעוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְהִֽי־רָעֵ֥ב אֹנ֑וֹ
וְ֝אֵ֗יד נָכ֥וֹן לְצַלְעֽוֹ׃
"אונו" - בנו
"
לצלעו" - אשתו
"יהי", ואז כשנלכד בפח של המות אז המות שהוא הגורם לו אנינות. יהיה רעב. וכן האיד הנכון לצלעו שהוא אשתו הוא גם כן רעב ולא ישבע, עד כי.
ביאור המילות
"אונו". מענין אנינות המסבב אנינותו, ויל"פ שהוא מלשון און ושבר:
מצודת דוד
"יהי רעב" - הרעב יהיה על בניו ומקרה רע מוכן על אשתו
מצודת ציון
"אונו" - בניו הבאים מכחו וכן וראשית אוני (בראשית מט)
"ואיד" - מקרה רע כמו הלא איד לעול (לקמן לא)
"לצלעו" - לאשתו ע"ש שנאמר ויבן וגו' את הצלע וגו' לאשה (בראשית ב)
