"משגיא לגוים ויאבדם" - יש אומרים כאשר עשה למצרים בהשיגם את ישראל לפני בעל צפון (שמות יד) שגו ואמרו תדעו שהסכים עמנו לטבעם בים כאשר גזרנו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם א) וקשה יראתו של בעל צפון שלא נעשו בו שפטים ככל אלהי מצרים וגרם המקום להשגותם כדי לטבעם וזה הלשון אינו עיקר דאם כן היה לו לומר בצד ימין משגיא כמו שוגה אבל זה עיקר מגדיל לשון שגיא כח משגיא את הגוים ומצליחם ולבם מתגאה בהצלחת' והוא היה אבדן שלהן מה שהצליחו
"שוטח" - מרבה אותם להשטיח בארץ ולכסותם
"משגיא". עוד ראינו כזאת בהקבוצים עצמם, שלפעמים ה' "ישגיא גוים" ויגדלם "ויאבדם", שגאונם וגדולתם יהיה סבה לאבדונם, ולפעמים "שוטח לגוים", שיפזר את הגוים ויוציאם ממקומם, ובזה עצמו "וינחם אל מחוז חפצם" (תהלים קז):
