לדלג לתוכן

מ"ג איוב ט כה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג איוב · ט · כה · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ בָּרְחוּ לֹא רָאוּ טוֹבָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְיָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי־רָ֑ץ
  בָּ֝רְח֗וּ לֹא־רָא֥וּ טוֹבָֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וימי" - עם כליון שאר התמימים קלו מני רץ

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"וימי" - אבל אני עם כל צדקותי הנה מהרו ימי ללכת בקלות רב יותר מהאדם הרץ וברחו ממני וכאלו לא ראו טובה כי הכל נשכח עתה בבוא מרבית הרעה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כה-כו) "וימי", (טענה ג') אם יהיה כונת בלדד מ"ש שיסורי הצדיקים הם ע"ד התמורה שזה מצד טבע הענין שא"א להשיג טוב אם לא באמצעות הרע, כמו שהבע"ח לא ישיג טרפו רק ע"י העמל, וכמשל שהביא מן הצומח שלא יחדש נעוריו רק אם יעקרנו ממקומו וישתלנו במקום אחר, ע"ז משיב וכי אפשר לומר "שימי אשר קלו מני רץ ובורחים בלא טובה" אומר עליהם כי "חלפו עם אניות אבה", שדומים בענין חליפתם על ידי היסורים כמי שהולך באניה מצד חפצו ורצונו שסובל צער הים ועמלו שעי"כ ירכש רכוש רב וממרחק יביא לחמו, או שדומים בזה "כנשר אשר יטוש עלי אוכל", שע"י עמל ישיג אוכל לנפשו, כי במשל הזה העמל והצער שסובל הוא ענין רצוניי ובחיריי, אבל היסורים הם בהכרח, בעמל הבע"ח להשיג טרפו יש קשר עצמי להעמל עם הריוח שישיג תמורתו כיחוס הסבה עם המסובב, לא כן בנידון זה מה היחוס הטבעי בין היסורים ובין הגמול שישיג תמורתם?:

ביאור המילות

"מני רץ, ברחו". הרץ רץ אל מה שאליו, והבורח בורח ממה שממנו, כן הזמן ההוה בורח מן העבר ורץ אל העתיד:
 

<< · מ"ג איוב · ט · כה · >>