מ"ג איוב ט יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב ט · יח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹֽא־יִ֭תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י
  כִּ֥י יַ֝שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יתנני" - אינו מניחני להשיב רוחי אלי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא יתנני השב רוחי", שלא לבד שלא יאזין קולי להקל יסורי, רק שמה שפונה אלי לענות אותי הוא להרבות היסורים יותר עד שלא יניח אותי אף שישוב רוחי, דהיינו הרוח שיצא בעת הקריאה לא יתן אותו שישוב אל קרבי רגע במנוחה, "כי" תיכף "ישביעני ממרורים" ויכפול היסורין והמכות עד שיקצר רוח הנשימה מגודל הכאב:


ביאור המילות

"ממרומים". שם ע"ד ההפעיל מציין שממרים את אחרים המערבים עמהם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לא יתנני" - אינו מניח אותי להשיב נשימתי אלי כי כל היום ימר לנפשי עד ישביעני מן המרירות

מצודת ציון

"יתנני" - ענין עזיבה וכן ולא נתן סיחון (במדבר כא)

"רוחי" - על הנשימה יאמר

<< · מ"ג איוב · ט · יח · >>