מ"ג איוב ד י
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שַׁאֲגַ֣ת אַ֭רְיֵה וְק֣וֹל שָׁ֑חַל
וְשִׁנֵּ֖י כְפִירִ֣ים נִתָּֽעוּ׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"שאגת אריה" - עם כי היה להם שאגת אריה וקול שחל לאיים ולהפחיד את הבריות ושיני כפירים לאכלם בכל פה הנה בסופם המה נתעו לבלי דעת למצוא הצלה מהרעה הבאה עליהם
מצודת ציון
"שחל וכפירים ליש ולביא" - המה שמות הארי זכר ונקבה אלא שזה גדול מזה
"נתעו" - מלשון תועה ענינו מי שאינו יודע מה לעשותמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
(י-יא) "שאגת". מלת יכלו שבפסוק הקודם נמשך לשתים, מרוח אפו יכלו, (יכלו) שאגת "אריה וקול שחל". וכן "שני כפירים נתעו" נפעל משורש לתע כמו מלתעות כפירים, כמו נלתעו, ונפל למ"ד פ"א הפעל ונשלם בדגש, כמו שיהיה בשורש לקח, ור"ל יעקרו מלתעותיהם, כמו מ¡ס£ק?ל מ¡ש£ר?ש ודומיהם. אריה ושחל הם גדולים, וכפירים הם הקטנים, וליש מין גדול באריות, ולביא כולל הנקבה שי"ל גורים, כמ"ש (נחום ב'):