מ"ג איוב ד י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב ד · י · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שַׁאֲגַ֣ת אַ֭רְיֵה וְק֣וֹל שָׁ֑חַל
  וְשִׁנֵּ֖י כְפִירִ֣ים נִתָּֽעוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שאגת אריה וקול שחל וגו'" - הארי גדול והשחל בינוני והכפיר קטן

"כולם נתעו" - כלומר המלכים והשרים והעבדים וכל שמות הללו שמות אריה הם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שאגת", שיעורו שאז "יאבדו ויכלו שאגת אריה וקול שחל, ושני כפירים נתעו", שאז נעקרו מלתעותיהם החדות, (המשיל את הרשעים לאריה טורף בגבורתו, שיצוד טרפו על ידי שאגתו שיפיל אימה, ואח"ז אוחז הטרף בשניו, ובבא זמן מפלתו יכלו כלי הטרף שלו ויאבד כחו), ואז.

ביאור המילות

(י-יא) "שאגת". מלת יכלו שבפסוק הקודם נמשך לשתים, מרוח אפו יכלו, (יכלו) שאגת "אריה וקול שחל". וכן "שני כפירים נתעו" נפעל משורש לתע כמו מלתעות כפירים, כמו נלתעו, ונפל למ"ד פ"א הפעל ונשלם בדגש, כמו שיהיה בשורש לקח, ור"ל יעקרו מלתעותיהם, כמו מ¡ס£ק?ל מ¡ש£ר?ש ודומיהם. אריה ושחל הם גדולים, וכפירים הם הקטנים, וליש מין גדול באריות, ולביא כולל הנקבה שי"ל גורים, כמ"ש (נחום ב'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שאגת אריה" - עם כי היה להם שאגת אריה וקול שחל לאיים ולהפחיד את הבריות ושיני כפירים לאכלם בכל פה הנה בסופם המה נתעו לבלי דעת למצוא הצלה מהרעה הבאה עליהם

מצודת ציון

"שחל וכפירים ליש ולביא" - המה שמות הארי זכר ונקבה אלא שזה גדול מזה

"נתעו" - מלשון תועה ענינו מי שאינו יודע מה לעשות

<< · מ"ג איוב · ד · י · >>