מ"ג איוב ד ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב ד · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַ יֹאבֵדוּ וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִנִּשְׁמַ֣ת אֱל֣וֹהַּ יֹאבֵ֑דוּ
  וּמֵר֖וּחַ אַפּ֣וֹ יִכְלֽוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מנשמת אלוה יאבדו" - מנשיבת סערתו וכעסו

"ומרוח אפו יכלו" - כלים תמיד ועל דור המבול דיבר

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מנשמת אלוה יאבדו", מן העולם לגמרי, "ומרוח אפו יכלו" ולא ישאר זכר למו, ואבדון כזה לא יקרה אל הצדיק והנקי:

ביאור המילות

"מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו". הרוח גדול מן הנשימה ושבא על הוצאת נשימת האף לחוץ, כמו אשום ואשאף יחד (ישעיה מ"ג י"ד), והרוח הוא הרוח הכולל הנושב, והכליון גדול מן האבדה, שהאובד נמצא באשר הוא שם, והכלה אינו עוד במציאות, ויאמר, כי מנשימה קלה של אלוה יאבדו ממקומם ומנחלתם, ומרוח הגדול של אפו יכלו לגמרי מן העולם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מנשמת" - מנשיבת הבל פיו יאבדו ר"ל במעט סיבה ובדבר קל בהפחת רוח בעלמא

"ומרוח וגו'" - כפל הדבר במ"ש

מצודת ציון

"מנשמת" - ענין נשיבה וכן מנשמת רוח אפו (שמואל ב כב)

"יכלו" - מלשון כליון

<< · מ"ג איוב · ד · ט · >>