ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות פורים/הלכה ד

פורים הלכה ד

על - פי המאמר "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים" וכו', בסימן לג, עין שם היטב:

והכלל, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו ג). "ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין" (זהר רע"מ פנחס רכ"ה) ו"לית אתר פנוי מינה" (תקו"ז תקון נ"ז דף צ"א: תקון ע' דף קכ"ב: וע"ע במדבר רבה י"ב ד), ואפלו בעמקי הקלפות יכולין למצא את השם יתברך. ומי שכופה את יצרו אזי כשמדבר עם הגוים או רואה מעשיהם, אזי הרע נופל ונתבטל נגדו, ונתגלה הטוב שהיה נתעלם שם וכו', עין שם. ועל - ידי זה זוכה לאהבה שבדעת, כי יש שני מיני אהבות, יש אהבה שהיא בימים בחינת חסד – 'יומא דאזיל עם כלהו יומין' (זהר בראשית מ"ו./"אמר רבי יוסי, ההוא יום דנפק אור קדמאה, אתפשט בכלהו יומי דכתיב בכלהו 'יום'. א"ר אלעזר משמע דכתיב בכלהו 'בקר', ולאו בקר אלא מסטרא דאור קדמאה. ר"ש אמר יומא קדמאה אזיל עם כלהו, וכלהו ביה, בגין לאחזאה דלאו בהו פרודא וכלא חד" בלק קצ"א./"פתח ואמר (שמות יג) "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן" וגו', "וה'", זקיף טעמא לעילא. אמאי, אלא בההוא שעתא כמה יאות ושפירו הות להאי כלה, דאתכפיאת עד השתא בגלותא, והשתא אזלת בזקיפו דרישא באכלוסהא בחדוה. ב"וה'", זקיף טעמא לעילא. "הולך לפניהם יומם", עד הכא לא ידע אי האי כלה אזלה לקמייהו אי לא, דהא טעמא אפסיק ב"וה'". אלא איהי הות תמן, אבל מאן דאזיל קמייהו, סבא עלאה מאריה דביתא, ההוא דאומי (נ"א דאזמין) ליה קודשא בריך הוא, ומנו אברהם, דכתיב (תהלים מב) "יומם יצוה יי' חסדו", וכתיב (ירמיה לג) "אם לא בריתי יומם ולילה". יומא דכל יומין כלילן ביה, יומא דשאר יומין, איהו שאר כל יומין ודאי, ועל דא אקרי יומם ולא יום. ובגין כך "הולך לפניהם יומם". הוא אזיל ביממא, וכלה אזלת בליליא, דכתיב "ולילה בעמוד אש להאיר להם", דא כלה, כל חד כדקחזי ליה. ואתון חברייא יומם ולילה יהא קמייכו בכל שעתא. נשקוהו וברכוהו כמלקדמין ואזלו"). ויש אהבה שהיא למעלה מהימים, למעלה מהמדות, והיא אהבה שבדעת והיא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבא (שם בהעלתך קנ"ב.). וכל אדם יכול לטעם טעם אור האהבה שבדעת על - ידי שמקשר לבו לדעתו וכו', (עין שם כל זה היטב). גם עין מאמר של "ואיה השה לעלה" (בלקוטי תנינא סימן יב), עין שם היטב:

א

והנה התורה הזהירה אותנו שלא לילך בחקות העובדי כוכבים ולהתרחק מהם בתכלית הרחוק ושלא להתדמות להם וכו'. (וכמבאר ביורה דעה בהלכות חקת העובדי כוכבים, עין שם). כי באמת אף - על - פי שבאמת לאמתו יכולין למצא אלקותו יתברך אפלו בלשונות העובדי כוכבים, כי איהו מחיה את כלם, (וכמבאר היטב במאמר הנ"ל), אף - על - פי - כן אסור לכנס לשם, כי יוכל להתפס שם מחמת רבוי הקלפות שהם רבים על הטוב, והטוב מתעלם שם בתכלית ההעלם, על - כן יוכל לתפס ביניהם חס ושלום, ועקר אזהרה הזהירה אותנו התורה שלא ללכת בחקותיהם דיקא, כמו שכתוב (ויקרא יח ג), "ובחקתיהם לא תלכו".

כי "את זה לעמת זה עשה אלקים" (קהלת ז יד). וכמו שבקדשה יש שני מיני אהבות: אהבה שבימים, ושם יש בחינת ימי טוב וימי רע (כמבאר במאמר הנ"ל), ויש אהבה שבדעת למעלה מהמח ומהמדות, ושם הוא בחינת כלו טוב, כי הוא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבא, שהוא בחינת כלו טוב, ושם הוא למעלה מהמדות למעלה מהשכל, כי אי אפשר לנו להשיג בשכלנו אור האהבה הזאת שבדעת כנ"ל. כמו כן 'את זה לעמת זה' בסטרא אחרא יש שני בחינות, יש בחינת קלפות וסטרא אחרא, שהם בבחינת ימים בחינת ימי רע, והם כנגד ימי טוב, ושם יש כמה ניצוצות מהימים והמדות שנפלו כידוע. ויש עוד בחינת סטרא אחרא שהוא כלו רע ואין שם שום טוב, ואין שם שום דעת כלל, הינו שהם כסילות ורע גמור, ואין שם שום טוב ושום שכל ושום נצוץ של הקדשה. ועל - כן כל מעשיהם הם בלי שום שכל וטעם אפלו של טעות.

כי בבחינת הקלפה של הימים והמדות יכולין למצא שם כמה ניצוצות דקדשה כנ"ל, ועל – כן יש שם איזה טעם וענין אף - על - פי שהוא בטעות כי הם מהפכים דברי אלקים חיים מחמת רבוי הרע, אף - על - פי - כן על כל פנים יש שם איזה טעם של טעות ושקר. אבל בבחינת הקלפה השניה שם אין שום ניצוץ ואין שם שום טעם, כי אין שם שום שכל ושום ניצוץ, והוא שרש הסטרא אחרא והקלפה, כי כל הסטרא אחרא מקבלין משם.

וזה בחינת חקת העמים, כי חקה היא דבר שאין בו שום טעם. ובקדשה חקות התורה הקדשה הוא בחינת למעלה מהשכל, והוא בבחינת אהבה שבדעת שיתגלה לעתיד, כגון מצות פרה אדמה, שנאמר בה (במדבר יט ב), "חקת התורה". שלא יתגלה זה הסוד עד לעתיד (עין פסיקתא רבתי י"ד), ואפלו שלמה, עליו השלום, אמר (קהלת ז כג) "אמרתי אחכמה והיא רחוקה" על מצוה זו (יומא יד א). כמו כן בקלפה חקת העמים הוא בחינת הקלפה השניה הנ"ל, שהוא למטה מהימים והמדות שאין שם שום טעם כלל. ועל - כן נקראים 'חקה'. וכמו שאנו רואין שחקותיהם הם בלי שום טעם כלל, כי הם בחינה זו.

וזהו בחינת עבודה זרה שלהם, שהם שטות נגלה ומפרסם ואין להם שום טעם על זה, ואף - על - פי - כן הם אדוקים בה, כי זה בחינת הקלפה השניה הנ"ל, שהוא כלו רע ואין שם שום שכל ושום ניצוץ דקדשה כנ"ל, וכמובא בכתבים (עץ חיים שער ל"ב פרק ה, ספר הלקוטים וישלח ל"ו) שהעבודה זרה אין בה שום ניצוץ דקדשה, והוא בחינת צואה ממש שהוא מותרות גמור שאין בו שום טוב, בחינת (ישעיהו ל כב) "צא תאמר לו", וכמובא. וזה בחינת (תהלים צו ה) "כי כל אלקי העמים אלילים". 'אלילים' דיקא, כי 'אליל' לשון דבר שאינו, כמו שפרש רש"י (ויקרא יט ד), כי הם אליל גמור שאין שם שום טוב, ועל - כן אין שם שום טעם ושכל, ועל - כן נקראים חקת העובדי כוכבים כנ"ל. ומי שמתחבר עם העובדי כוכבים ומתדמה להם חס ושלום, יכול להתפס ברשתם עד שיהיה נתפס חס ושלום, בבחינת הקלפה השניה הנ"ל, שהוא בחינת חקות העובדי כוכבים, שהוא כלו רע חס ושלום, וכשנופל לשם חס ושלום, אזי אין סומך בידו חס ושלום, מאחר שאין שם שום ניצוץ דקדשה כנ"ל. ועל - כן הזהירה אותנו התורה לפרש מדרכיהם ולהתרחק מהם, והכל אסור משום חקות העובדי כוכבים, הינו כדי שלא יהיה נתפס חס ושלום, בבחינת הקלפה השניה, שהיא בחינת חקות העובדי כוכבים ששם אין שום טוב, ומי שנופל לשם חס ושלום, קשה לו לצאת משם, כי אין סומך בידו מאחר שאין שם שום ניצוץ ושום טוב כלל:

ב

וזה בחינת תקף הנס של פורים אשר הפליא השם יתברך חסדו עמנו בימים ההם, ועשה לנו נסים ונפלאות גדולות, 'אשר כמוהו לא נהיתה' (עין פע"ח שער הפורים פרק ה), כי המן הרשע רצה להתגבר על ישראל בבחינת קלפה זו השניה הנ"ל, כי עשה עצמו עבודה זרה, ועבודה זרה הוא בחינת קלפה זו השניה הנ"ל, ועל – כן בקש "להשמיד ולהרג וכו' את כל היהודים" (עין אסתר ג יג), כי שם הוא בחינת כליה, כי אין שם שום ניצוץ מקדשת ישראל כלל, כי אין שם שום טוב כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגלה דף יב א), "מפני מה נתחיבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה? מפני שהשתחוו לצלם", הינו עבודה זרה שהיא בחינת קלפה זו השניה שכשנופלים לשם אזי הוא בחינת כליה ואבדה לגמרי חס ושלום, כי אין שם שום טוב כנ"ל, ועל - כן לא היה מעולם עת צרה כזו, כי כלם לא רצו לכלות לגמרי את ישראל כמו זה הרשע המן ימח שמו, כי הוא בחינת הקלפה שהיא רע גמור שאין שם קדשת ישראל כלל, ועל - כן חשב במחשבתו שלא יהיה באפשרי לישראל להנצל מידו, כי מקלפה השניה הנ"ל אי אפשר לצאת, כי אין שם שום סומך מאחר שאין שם שום טוב כנ"ל. אבל באמת לאמתו גם זאת הקלפה השניה שהיא כלו רע ואין שם שום טוב אף - על - פי - כן בודאי היא מקבלת חיות מהשם יתברך ברוך הוא כביכול, כי בלעדו לא היה לה שום חיות, ובהכרח שהיא גם כן מקבלת חיות מאתו יתברך כי הוא יתברך (נחמיה ט ו) "מחיה את כלם" (עין תקו"ז תקון ס"ט דף קט"ז, ועין שער הכונות דרושי תפלת השחר פרק ד, פע"ח שער עולם העשיה פרק ד).

אך מבאר על - פי דברי רבנו הקדוש זכרונו לברכה כמה מקומות ובפרט במאמר "ואיה השה לעלה" (בלקוטי תנינא בסימן יב), שתקף הקלפות והסטרא אחרא מקבלין חיות מהקדשה הגבה ביותר, למעלה מכל הקדשות, שזאת הקדשה הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם בחינת מאמר סתום (עין שבת קד א מהרש"א שם), ומשם דיקא מקבלין חיות תקף הסטרא אחרא, דהינו בחינת עבודה זרה, כי מחמת שזאת הקדשה הוא בחינת סתום ונעלם בתכלית ההעלם, על - כן הם מקבלים חיותם משם דיקא, עין שם.

ועל - כן אפלו כשנופלין לשם חס ושלום, אף - על - פי שנדמה שאי אפשר לצאת משם בשום אפן חס ושלום, אף - על - פי – כן 'אין שום יאוש בעולם כלל', כי גם שם יכולים למצא אלקותו יתברך כי הם גם הם מקבלין חיות ממנו יתברך, כי הוא יתברך מחיה את כלם. ואזי, אדרבא, כשזוכה לשוב משם ולמצא שם אלקותו יתברך, על - ידי שזוכין לידע שגם שם נסתר הוא יתברך בתכלית ההסתרה אזי 'הירידה הוא תכלית העליה', כי באין על - ידי זה להקדשה הגבה מאד מאד שהיתה נעלמת שם כנ"ל (ועין במאמר "ואיה השה לעלה" שם מבאר הענין היטב, עין שם).

וזאת הקדשה הגבה בחינת מאמר סתום שהם מקבלין חיות משם, זה בחינת אהבה שבדעת שהיא למעלה מהמדות והימים, שהיא בחינת 'אוריתא דעתיקא דעתידא לאתגליא לעתיד לבא'. וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר "מי האיש החפץ חיים" הנ"ל, שעל - ידי זה שמוצאין אלקותו יתברך מעמקי הקלפות, על - ידי זה זוכין לאהבה שבדעת. כי עמקי הקלפות, הינו הקלפה השניה הנ"ל, בחינת עבודה זרה וחקת העובדי כוכבים, הם מקבלין חיותם מבחינת ההסתרה וההעלמה של האהבה שבדעת שהיא נסתרת ונעלמת בתכלית ההעלם, ומשם הם מקבלין חיות כנ"ל. ועל - כן הצדיק הכופה את יצרו כשמסתכל בקלפה ועבודה זרה זו, אזי הוא משיג על - ידי זה דיקא אור האהבה שבדעת, כי נתגלה האור הגנוז הזה שמשם הם מקבלין חיות מגדל ההסתרה. והצדיק שזוכה להבין את זאת אזי נתגלה לו ההסתרה וההעלמה, ורואה ומשיג על - ידי זה דיקא אור הגנוז שמשם היו מקבלין חיותם כנ"ל, אבל צריכין לזה צדיק גדול ונורא מאד שיוכל לעלות ולהוציא את הנופלים לשם, ולשבר קלפה זו ולגלות אור הקדשה הגבה אור הגנוז הנ"ל:

וזה בחינת תקף הנס של פורים, כי המן הרשע חשב שלא יוכלו ישראל להנצל מידו חס ושלום, מחמת שהתגבר עליהם בתקף קלפה זו השניה הנ"ל. אבל השם יתברך חמל על ישראל והקדים רפואה למכה (עין מגילה יג ב), כי היה באותו הדור מרדכי היהודי ועצם תקף מעלת מרדכי מובא בכתבים (עין פע"ח שער הפורים פרק ה), שהיה אור גדול ונורא מאד, והוא בבחינת אהבה שבדעת, כי 'מרדכי' בגימטריא ו'רב חסד' כמובא (לקוטי מוהר"ן חלק א, סימן ס). 'רב חסד' זה בחינת אהבה שבדעת. כי אהבה שבימים הוא בחינת 'חסד' שהוא 'יומא דאזיל עם כלהו יומין' כנ"ל, 'ורב חסד' זה בחינת אהבה שבדעת, שהוא למעלה מ'חסד' סתם. והוא בחינת 'רב חסד', וזה בחינת מרדכי כנ"ל. ומחמת שהיה מבחינה זו, על - כן היה לו כח לשבר אפלו קלפת המן - עמלק, דהינו הקלפה השניה הנ"ל שאין בה שום טוב כנ"ל. כי היה יודע ומשיג שגם הם מקבלים חיות ממנו יתברך מבחינת מאמר סתום, בחינת אהבה שבדעת וכו' כנ"ל, כי מרדכי היה נאחז משם, על - כן היה לו השגה זו. וכשזוכין להשיג זאת שגם הם מקבלים חיות ממנו יתברך מבחינת מאמר סתום, אזי הם נכנעין ונתבטלין בתכלית הבטול, כי לא היה להם חיות רק מההסתרה וההעלמה, אבל עכשיו כשיודעין שגם שם נעלם הוא יתברך, אזי הם נופלים ונתבטלין ואזי אדרבא, זוכין לעלות בתכלית העליה, כי זוכין להשיג אור האהבה שבדעת, שהוא אור הגנוז כנ"ל.

וזהו בחינת עצם מעלת פורים, ואיתא (עין פע"ח שער הפורים פרק ה) שבשום יום טוב ואפלו בשבת לא נמצא תקף הארה נפלאה כמו בפורים, כי באמת הפליא השם יתברך עמנו ונתהפך מהפוך אל הפוך ממש, כמו שכתוב (אסתר ט א), "ונהפוך הוא" וכו'. כי הוא רצה להתגבר חס ושלום, בבחינת הקלפה השניה שאין שם שום טוב וכו' כנ"ל. ועל - ידי הצדיק מרדכי נתהפך בהפוך ממש, כי זכו שיתגלה אור האהבה שבדעת שמשם מקבלת חיות הקלפה הנ"ל מגדל ההסתרה, ועכשיו נתגלה אור הגנוז הזה והם נתבטלו כנ"ל, כי אין חיותם רק מההסתרה וכו' כנ"ל.

ועל - כן "ימי הפורים לא יעברו" וכו' (שם כח), וכל המועדים בטלים חוץ מפורים (מדרש משלי פרשה ט', עין ירושלמי תענית ב' יב), כי פורים הוא בחינת התגלות אור האהבה שבדעת שיתגלה לעתיד לבוא. ועל - כן לא יתבטלו ימי הפורים אפלו לעתיד, כי כל המועדים הם 'זכר ליציאת מצרים' (ועין דברים רבה (ליברמן) דברים יח, פסחים קיז ב בתוספות, שכל טוב שמות טז טז), ויציאת מצרים היה שיצאו מתחת יד פרעה, ופרעה הוא ראש לכל הקלפות (עין לקוטי תורה שמות), אבל אף - על - פי - כן הוא בחינת הקלפה שהוא אצל התגלות הימים והמדות, כי פרע"ה אותיות הער"ף (פע"ח שער חג המצות פרק ז, שער הפסוקים וישב), ושם המקום שמתחילין המחין לירד ולהתפשט בבחינת ימים ומדות, ושם אחיזת פרעה, ובודאי היא קלפה חזקה וקשה מאד מאחר שאחיזתו בהתחלה ממש, אבל הוא סמוך לבחינת הימים והמדות. אבל, המן - עמלק הוא שרש הרע והקלפה בבחינת (במדבר כד כ) "ראשית גוים עמלק", כי הוא יונק מהסתרת והעלמת הדעת והמחין מבחינת מאמר סתום כנ"ל, אשר אי אפשר להכניעו ולבטלו כי אם כשזוכין לאור האהבה שבדעת, שהוא למעלה מהימים והמדות כנ"ל.

ועל - כן כל הימים טובים, שהם בחינת ימי טוב, דהינו שבאותן הימים עשה השם יתברך עמנו נסים ביציאת מצרים והכניעו ימי הרע והתגברו ימי הטוב. ועל - כן אנו עושין יום טוב, על - כן לעתיד שאז יתגלה האהבה שבדעת, שהוא למעלה מהימים, על - כן אז יתבטלו הימים טובים, כי האור שיתגלה לעתיד הוא למעלה מהימים כנ"ל, אבל פורים, שהוא בבחינת האהבה שבדעת, כי אז הכניעו קלפת המן - עמלק שיניקתו משם, מבחינת ההסתרה ההיא כנ"ל, על - כן לא יתבטלו ימי הפורים גם לעתיד, כי אז יזכו גם כן להארה זו, דהינו אור האהבה שבדעת שהוא גם כן הארה של פורים כנ"ל:

ג

וזה בחינת (אסתר ט כב) "ומשלח מנות איש לרעהו", בחינת אהבה ואחדות גמור שנכלל כל אחד בחברו, כי שם בבחינת אהבה שבדעת הוא כלו אחד, ושם כל ישראל בבחינת אחדות גמור ואין שום גבול ופרוד בין אחד לחברו חס ושלום. ועל - כן בפורים הם מתערבים ומתחברים זה עם זה, דהינו 'משלח מנות' שזה שולח לזה וזה לזה, כי כלו אחד כנ"ל. "ומתנות לאביונים" זה בחינת התגלות אלקות, כי עקר התגלות אלקות בחינת התגלות מלכותו יתברך הוא על - ידי צדקה "אני בצדק אחזה פניך" (תהלים יז טו ועין בבא בתרא י א), כמובא. ועל - כן בפורים שאז נתגלה האור הגנוז והסתום, על - כן אנו מגלין אלקותו יתברך על - ידי הצדקה, כי זה העקר להמשיך התגלות לגלות הסתרת אלקותו לכל העולם, "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים" (מלכים א ח ס). ועל - כן כשזוכין בפורים לאור האהבה שבדעת, שהוא אור הגנוז, אנו צריכים לגלות הסתרה זו, ועקר התגלות אלקותו הוא על - ידי צדקה כנ"ל:

ד

וכשנתגלה אור הגנוז אז נעשה מזה תורה חדשה, כי קדשא בריך הוא ואוריתא כלו חד (עין זהר בראשית כ"ד, יתרו צ': משפטים קכ"ד. אחרי ע"ג, תקון כ"ב דף ס"ד.), וכשהוא יתברך נסתר זה בחינת הסתרת והעלמת התורה, וכשנתגלה ההסתרה זו אזי נתגלה תורה חדשה, וזה בחינת המגלה שהיא לשון התגלות, כמובא (פע"ח שער הפורים פרק ה), כי נתגלה תורה חדשה על - ידי שנתגלה אור האהבה שבדעת, שהוא בחינת 'אוריתא דעתיקא סתימאה' שמשם יונקת התורה הקדושה שלנו, ועל - כן לא נתנה עד אחר שבא עמלק והכניעו אותו, כי עקר התגלות התורה תלוי בהכנעת עמלק, שהוא בחינת הקלפה שיניקתה מההסתרה הנ"ל, וכשמכניעין אותו אזי נתגלה ההסתרה. ואזי זוכין לתורה. כי כל התורה הקדושה יונקת מבחינת האהבה שבדעת, שהוא אוריתא דעתיקא סתימאה.

ועל - כן קבלו ישראל התורה מחדש בימי אחשורוש, כי עקר קבלת התורה תלויה בהכנעת המן - עמלק כנ"ל. ועל - כן אין בהמגלה שום שם בפרוש רק ברמז בראשי תבות (שם פרק ו), כי הוא בחינת אור הגנוז, בחינת התורה הגנוזה שנתגלה אז, ששם הוא למעלה מכל הקדשות. ועוד יש בזה דברים הרבה. ברוך השם לעולם, אמן ואמן:

ועל - כן תכף אחר פורים קורין פרשת פרה - זאת חקת התורה וכנ"ל, והבן:

ה

ועל - כן "חיב לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז ב שו"ע או"ח סימן תרצה), כי שם הוא למעלה מהדעת ושם אין שיך לומר ארור המן וכו', כי שם הוא כלו טוב למעלה מהמדות למעלה מימי טוב וימי רע כנ"ל. וזה בחינת סוד פרה אדמה, שהוא בחינת חקה למעלה מהדעת והוא מטמא טהורים ומטהר טמאים (עין פרה ד' ד, במדבר רבה י"ט, ג ה, קהלת רבה ח' (א') ה, תנחומא חקת ו', תקו"ז תקון כ"א דף מ"ח.), שאי אפשר להבין זה הסוד עד לעתיד שיתגלה התורה הגנוזה כנ"ל:

ו

וזה בחינת "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח" וכו' (שמות יז יא) - "וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו' אלא בזמן שישראל מסתכלין למעלה הם נוצחים" וכו' (ראש השנה כט א/"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים, ואם לאו - היו נופלים"), כי כשמתגבר קלפת עמלק חס ושלום, אזי התקון להסתכל למעלה, להסתכל ולהבין בשרש אחיזתו למעלה, להבין שהוא מקבל חיות מלמעלה מקדשה הגבה למעלה מכל הקדשות, ועל - ידי זה מכניעין ומפילין אותו כנ"ל:

ז

'אסתר' היא בחינת ההסתרה, בחינת הקדשה הגבה הנ"ל, שהיא נסתרת ונעלמת, וזאת הקדשה דיקא מגדל מעלתה וגדל הסתרתה היא יכולה לכנס בעמקי הקלפות. כי משם דיקא הם מקבלין חיות כנ"ל, כי מגדל ההסתרה אינם נוגעים בה כלל, אף - על - פי שמקבלין חיות ויונקים ממנה.

וזה בחינת אסתר שנלקחה לאחשורוש ונכנסה בעמק הקלפות, כי היא בחינת ההסתרה שמשם דיקא מקבלין חיות. ועל - כן באמת לא נגע בה אחשורוש, כמובא (זהר רע"מ כי תצא רע"ו. תקון כ"א דף נ"ז:), כי היא נסתרת ונעלמת בתכלית ההעלמה, ואין הקלפות נוגעים בה חס ושלום, כלל. ואף - על - פי - כן נהנין ויונקים ממנה, כי מבחינת ההסתרה בעצמה הם יונקים כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה יג ב) שהיתה יושבת בחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי, כי זאת הקדשה מגדל הסתרתה יורדת בעמקי הקלפות כנ"ל, אבל אף - על - פי - כן אין נוגעין בה כלל, רק מרדכי זוכה עליה, כי הוא זוכה לקדשה זו הגבה מכל הקדשות כנ"ל, כי הוא משיג בחינת אסתר, בחינת ההסתרה הנ"ל, שהיא בחינת אור הגנוז והצפון כנ"ל. והבן הדברים היטב. ועוד לאלקי מילין:

ח

ועל - כן פורים מתר בעשית מלאכה (עין מגילה ה ב שו"ע או"ח סימן תרצו סעיף א) ואין בו שום קדשת יום טוב כלל, כי פורים הוא בחינת הארת הקדשה הגבה מאד מאד, שמגדל עצם הקדשה אין רואין שם שום קדשה, וכעין מה שכתב רבנו זכרונו לברכה (כמבאר בסימן רמג) על "כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים" (ידים ג' ה). ושם בספר שיר השירים דיקא אין שם שום תבות קדשה וטהרה כלל, (עין שם והבן היטב).

כי כל הימים טובים, שהם בחינת ימי טוב, יש בהם כמה וכמה קדשות שמקדשין הימים טובים על - ידי קדוש ועשית מלאכה וכיוצא בזה, כי הם בחינת ימי טוב, שהם כנגד ימי רע, על - כן צריכין לנהג בהם כמה קדשות כדי להמשיך ולהתגבר הימי טוב ולהכניע הימי רע, ואם עושין חס ושלום, איזה מלאכה של חל ביום טוב, אזי יכולין להתגבר הימי רע שיניקתם ממלאכות של חל כידוע. על - כן אסורים בעשית מלאכה, אבל בפורים שנכנע ונתבטל שרש הרע לגמרי ונתגלה אור הגנוז, אור האהבה שבדעת, שהוא למעלה מהימים והמדות, על - כן אין צריכין לקדש ימי הפורים בקדשת יום טוב כי הוא למעלה הימים, ואין צריכים שום קדשה להכניע ימי הרע שלא ישליטו חס ושלום, כי אין להם שום שליטה אז. ועל - כן אפלו אם עושין מלאכות של חל אין להרע שום שליטה ואחיזה בהם כלל, כי אז נכנע ונתבטל הרע לגמרי בשרשו, שאפלו אם עושין מלאכות של חל אין לו שום שליטה ואחיזה בהם כנ"ל, כי אז נתגלה אור הגנוז, אור האהבה שבדעת, שהוא למעלה מהזמן, למעלה מהימים והמדות, למעלה מכל הקדשות כנ"ל: