כף החיים (פאלאג'י)/יא

<< · כף החיים (פאלאג'י) · יא · >>

סימן יא

דבר שהיה בכלל, כמו השחר עלה ובא

והתפלל

א. ה'כון ל'קראת א'להיך י'שראל, רמזו חכמינו זכרונם לברכה ראשי תיבות אלי"ה, ונראה לומר דכמו שהיה אליהו גשמי ונזדכך ונעשה רוחני, ככה יעשה האדם בעצמו לבדוק יפה לטהר גופו כדי לבא לפני מלך מלכי המלכים להתפלל, וצריך לעשות בדיקה שתי פעמים כמו שכתב בספר ש"י, ובספר דרך ישרה דף ה' ע"ב כדי שיטהר עצמו לגמרי, וכדי לבא לידי מידה זו צריך שיקום זמן הרבה קודם שעת התפילה כדי שיהיה לו שהות, דיש מן האשכנזים שמאבדים זמן קריאת שמע בעונתה על סיבה זאת דמתאחרים ושוהים עד שיעשו טהרת הגוף. ובספרי הקטן רוח חיים סימן ח"ן הארכתי בזה בעזר משדי

ב. יכוין בעת שעושה טהרת הגוף, דהוא כענין שעיר לעזאזאל בזה שמפנה קודם תפילה כנראה מגליון הזוה"ק סדר תרומה דף קע"ג ע"א, ואיתא בספר החסידים סימן תתי"ח וזה לשונו, אדם צריך להיות מבפנים כבחוץ שנאמר וכל קרבי את שם קדשו שלא יהא בקרביו טינופת, לכך קודם שיתפלל וקודם אכילה ושתיה שהוא צריך לברך יעשה האדם צרכיו קודם שילך לבית הכנסת וקודם שיאכל, עד כאן. ובסימן תתכ"א כתב בנוסח זה, כתיב הכון לקראת אלהיך ישראל, שלא תצטרך לעשות צרכיך בשעה שהקהל הולכים לבית הכנסת כדי שיתפלל עמהם, ואם נעשה כך שלא יוכל קודם לעשות שלא היה לו פנאי לעשות צרכיו, לא יתכן שילך לבית הכנסת וצריך לנקביו שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, עכ"ל ועיין מה שכתב הרב ברית עולם שם בפירושו דף קל"ג ודף קל"ד

ג. עוד ראיתי בספר החסידים שם סימן תתט"ז וזה לשונו, חלון שהוא כנגד רשות הרבים ובני אדם עוברין לפניו לבית הכנסת, לא ישפוך מי רגלים מן החלון לפי שההולכים לבית הכנסת בהשכמה יהיו מטונפים במי רגלים דכתיב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים, ובסימן תתי"ז כתב, דאחד היה משים עור כעין כיס כנגד ערותו שמא יהיו נוטפים מי רגלים ותפילתו תועבה, וכשיוצא אדם מבית הכסא יבדוק המקום שישב עליו שלא יהא מטונף, שמא יבא חבירו וישב עליו פתאום או בלילה ויהיה מטונף ויעסוק בתורה או יתפלל ונמצא על ידו נעשה לו, וכן צריך האדם למשמש במקום שיושב בבית הכסא שלא יהא מטונף כי אחר זה ילך לבית הכנסת או ללמוד, עד כאן, ובסימן תתכ"ב כתב, צריך אדם לעיין שלא ידבק במנעליו צואה כשהולך לבית הכנסת שנאמר שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ולכך כתיב של נעלך מעל רגלך, ועיין שם במפרש ובספר ברית עולם, ובעבור זה יש אנשי מעשה דמיחדים מנעלים דוקא כשהולכים לבית הכנסת, ויש מהם דמיחדים מנעלים דוקא כשנכנסים לבית הכסא, ואלו ואלו מקיימים שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים, ומה טוב שיהיה בכל בית הכנסת סמוך לפתח ברזל חד בכניסתו לשפשף ולקנח המנעלים, ועיין בספר חסד לאלפים יעויין שם, וייטב בעיני מנהג ותיקין של עיר תהלה טיקי"ר דאג'י יע"א, דחולצים מנעלים בעזרה ואין איש שיכנס לבית הכנסת במנעלים, והוא מנהג יפה מצד עצמו דלמה נגרע מהישמעאלים שעושים כן, ועיין מחצית השקל סימן צ"א, אלא דאין רוב הציבור די בכל אתר ואתר יכולין לעמוד בו בגדר וסייג הלזה היכא דהעיר רבתי עם ובקהל רב. ועיין להרב מוהר"ם מינץ סימן ל"ח, ובספר פחד יצחק מערכת בית, עוד תשוב ותראה מה שכתב בספר החסידים סימן תתכ"ז יע"ש

ד. הוי משכימי בבוקר לשתות קודם תפילה קאינאר או ג'איי שקורין ט"י או סאליף (סחלב), ואין צריך לומר חלב וחושא"ב ובירה וכיוצא משאר משקין כמו ג'יקולאטי וכדומה, ובקושי התירו קאב'י עם סוכר בשביל הבדיקה לטהר גופו. ועיין בספר דרך חיים, ובספר בן פורת יוסף, ובספר שני אליהו דף ל"ח ע"ב, ועיין בספר פרי מגדים, ובשמן המאור, ובספרי הקטן לב חיים ח"א סימן ס"ט, ובהשמטות בס"ד, ובספר כס"א סימן פ"ט

ה. כתב בספר אור הישר פרק י"ד, דהאדם שאינו מכוין בתפילה משתתף עם רוח הטומאה ויבא גם השטן בתוכם, ואוי לו ואוי לנפשו כמה רעה גורם לעצמו, וזהו בכל אדם קל וחומר לשליח צבור, ודרשו דורשי רשומות כי שליח ציבור העובר לפני התיבה יכוין כי ראשי תיבות תי"בה הוא ת'פילה י'שרה ב'כונת ה'לב, ועיין עוד שם בדף י"ב ע"א, וכתוב בספר חסד לאלפים סימן צ"ג, דאין לך צרה גדולה כמו זו כשאינו מכוין בתפילתו, והוא רעה רבה מכל רעות שבעולם כאשר יעויין שם, ואיתא בתקונים, מאן דאשתמע קליה בין בצלותא בין באורייתא בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו, ועיין בספר סולת בלולה, ובספר חומת אנך במשלי סימן ז"ך כתב, דהמבחן לאדם אם הוא צדיק הוא כשמכוין היטב בתפילתו בלי שום מחשבה, יעויין שם, וראיתי לרבינו יעקב בעל הטורים סדר שמות דכתב, דישעו בדברי שקר הוא המתפלל שלא בכונת הלב, ועליו נאמר ישעו ואין מושיע, אבל המתפלל בכונת הלב עליו נאמר אז תקרא וה' יענה, יעויין שם, (ועיין בספר חומת אנך בישעיה סימן כ"ח במשל המטרונא גבי נדב ואביהוא כאשר יעויין שם), ומורינו הרב בתי כנסיות הביא, דהמתפלל בכונת הלב ניצול מחיבוט הקבר, ובספרי הקטן חפץ חיים אספתי באומרי'ם כל דיני שליח ציבור ממה שהשיגה ידי כיד ה' הטובה עלי, ולכך לא הוצרכתי להביא פה עמנו מאזהרות לשליח ציבור ודיניו ומשפטיו כלל

ו כתב הרב הגדול חיד"א בדבש לפי מערכה ח' אות כ' וזה לשונו, מזבח"י גימטריא בחז"ן, כי כל העומד ומתפלל בכונת הלב לפני המקום הרי הוא ככהן גדול העומד ומקריב על המזבח כי התפילות במקום הקרבנות תיקנום, רבינו אפרים סדר יתרו, וכתבו ז"ל כי חז"ן גימטריא אדני, כי ישים בדעתו שעומד לפני השכינה, עכ"ל, ובתנחומא סדר תבא איתא דהתפילה היא במקום ביכורים ובמקום קטורת וחשוב ככל הקרבנות, ועיין שם להרב חומת אנך בסדר תבא, ולרבינו יעקב בעל הטורים בפרפראותיו סדר תצוה, ולהעביר מחשבת חוץ יעביר יד ימינו על מצחו שלש פעמים ויאמר בכל פעם פסוק לב טהור, ואם הוא בתוך התפילה יהרהר הפסוק. כמו שכתב בקיצור של"ה, ומרצ"ה דף ל"ג ע"ד, ועוד תראה בקונטרס עתרת חיים סימן ח' יע"ש.

ז. מי שמת לו מת כגון אב ואם או מורישו דאין לו מי שיעשה עילוי עליו, מה טוב דבשנה ראשונה וגם בכל יום לפקודת השנה דיעמוד לשליח ציבור, וכמו שכתב בספר חסד לאלפים, והרב צפיחית בדבש סימן ע"ב, אך כל זה הוא אם ידע איניש בנפשיה שהוא בר הכי להוציא את הרבים ידי חובתן דטהר גברא, וגם שגורה תפילתו בפיו כדת וכהלכה, הא לאו הכי יותר טוב הוא שלא יעבור לפני התיבה ותפילתו תהיה לו לחטאה לנפש המנוח רחמנא ליצלן, על כל פנים מי שיהיה שליח ציבור איתיה באזהרה, דאפילו דמובטח לו שלא יטעה ותפילתו שגורה בפיו, עם כל זה לא יוציא אחרים ידי חובה בעל פה אלא מתוך הספר, לא מבעיא שחרית, אלא גם במנחה, אם אומר חזרת העמידה יקח השליח סידור תפילה בידו ועיין בברכי יוסף, ובקשר גודל סימן ז' אות ט"ז, ובספר חסד לאלפים, וזכור לאברהם, ועולת תמיד, ומחצית השקל, וכסא אליהו יע"ש

ח. קודם שישב בבית הכנסת יקיף סביב התיבה לקיים ואסובבה את מזבחך, ובזה היה הפרש בין רבינו הגדול הרב האר"י הקדוש זיע"א ובין מוהרח"ו תלמידו משבע פעמים לפעם אחת ומשבת לחול, וכפי מה שכתב בספר גולל אור בהשמטות דף נ"ו ע"ב הוא דכל אחד טעמו ונימוקו עמו לפי שורשו ולא פסגן בהדייהו כאשר יעויין שם, ואנן אזובי קיר מסתיין בפעם אחת בין בחול בין בשבת, אי משום יוהרא ואי משום דאין אתנו יודע עד מה, אפילו הגדול שבדור הזה לגבי תרין סמכי קשוט הרב האר"י ומורינו הרב חיים ויטאל זכותם יגן בעדנו

ט. לא ירוק בבית הכנסת אלא בסודרו או יצא לחוץ, אי מצד קדושת בית הכנסת, ואי מצד חבירו העומד כנגדו דמאיס עליה ומצער את חבירו ועתיד ליתן את הדין על זה, והקורא בספר החסידים סימן רנ"ב ורנ"ג, יראה כמה צריך האדם להזהר בזה, ואם חבירו עשה כן מצוה עליו לדורסו במנעלו, גם יזהר שלא ירוק בשעה שאומר דברי שיר ושבחה וכל שכן בהזכרת השם, (ועיין שלמי ציבור דף ק"ט ע"ד, ובחסד לאלפים סימן נ' אות ט"ו, וסימן צ"ב אות ט'), ועוד הביאו שם דאם רוצה לרוק ישהה שיעור הילוך ארבע אמות כשהוא סמוך להזכרת ה' או בשיר ושבחה, וככה יעשה בין תפילה של יד לתפילה של ראש

יוד. מי שאינו קובע מקום לתפילתו, המשחיתים שנבראו מטיפות קרי של אדם באים וחוטפין אותה תפילה לפרנסתם ומזונותיהם, כמו שהביא בספר דרך ישרה דף ו' ע"א, ואפילו בבית הכנסת הקבוע לו לא ישנה מקומו מפינה לפינה אלא יהיה לו מקום קבוע, ואפילו כשיהיה לו אונס ומתפלל בביתו יקבע לו מקום קבוע, כמ"ש בסימן צ' סעיף י"ט, ובחסד לאלפים שם זולת דאם אירע לו דיש כנגדו בני אדם דטורדין אותו בתפילתו אזי ישנה מקומו

יא. אוי לו לאדם דמתפלל ביחיד בביתו ואינו הולך לבית הכנסת ואחרי כן יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, דמה יענה ליום הדין וליום הפקודה, ויותר רע ומר ההולכים לטייל ובשביל דלא יכם שרב ושמש, משכימים בבוקר להתפלל בביתם, כי העונ"ג של הטיול יהפך עליהם לנג"ע, ועיין בספר חסד לאלפים סימן נ"א ועיניך תראינה בספר כסא דוד דף כ"ד ע"א, ובספר שני אליהו דף ע"ד ע"ג, ולהרב נכדו בספר קול יהודה, מוסר מלכים דברים טובים ונכוחים למי שאינו הולך לבית הכנסת להתפלל בציבור ויהיו חיים לנפשך, נוסף גם הוא דאמרו חכמים זכרונם לברכה, דהוא כמו שחוטי חוץ המתפלל חוץ לבית הכנסת ולבית המדרש ועיין בספר שלמי ציבור, ובספר חסד לאלפים סימן צ', ועוד האריך בזה בנועם מוסרו סימן נ"ב אות ג', ועיין בספר עיקרי הד"ט סימן ה' אות ל"ה ול"ו

יב. כתב בספר חומת אנך בישעיה סימן מ"ט, דתפילת יחיד היא מסוכנת ואינו נענה, ולכך כשמתפלל עם הצבור יכוין דיענהו ה' גם בהיותו מתפלל ביחיד כאשר יעויין שם, ונראה דאל כונה זו תיקנו לומר תשמע כל תפילותינו ברצון, הכל לאתויי אפילו מתפלל ביחיד

יג. יזהר במאד מאד אף בהיותו בכפרים שיש מנין מצומצם להתפלל כל תפילותיו במנין עשרה כי הוא דבר גדול נורא ונשגב מאד להתקבל תפילותיו, וישתדל לקבץ נדחי ישראל ואל יחוש על הטורח כי מזכה את הרבים, וכבר כתב הריב"ש בסימן תקי"ח ופסקו מור"ם בהגה סוף סימן נ"ה, דבמקום שאין מנין תמיד בבית הכנסת כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד להשלים מנין לבית הכנסת שלא יתבטל התמיד, וכתב בספר באר היטב שם ס"ק י"ט בשם מוהר"ש, דזהו הוי אף על פי שיתבטלו מלמודם בעבור זה, יעויין שם ועיין להרשב"ש בתשובה סימן רפ"ז

יד. והגם כי גדלה מעלת המתפלל בבית הכנסת, עם כל זה מי שהוא חולה ויכול להביא עשרה בני אדם ומתפללים עמו בביתו מה טוב כמו שאמרו בפרק קמא דברכות דף ח' ע"א, והמנין שהולכים לביתו של זה לזכותו, למצוה רבה יחשב להם, ואפילו רב הולך אצל תלמידו כשהוא חולה להשלים לו מנין להתפלל, דבר הלמד ממה שכתב הט"ז באורח חיים סימן תרי"ג סעיף ז' גבי מה שכתב שם בשולחן ערוך דהרב אסור לעבור במים ביום הכיפורים כדי לילך אצל תלמידו, דאם אי אפשר לו לתלמיד לילך אצל רבו מותר לרבו לילך ולעבור במים, ואפילו להחולקים שם בסברא זו, כגון דא כולי עלמא יודו והוא פשוט לפי עניות דעתי, וראה תראה להרב זרע אמת חלק ג' בסימן ח', ולהרב יד אבישלום סימן נ"ה דף טו"ב מה שכתבו בענין לכוף למנין עשרה כדי להתפלל, דהאריכו למעניתם הלא בספרתם

טו. מה נורא המקום של בית הכנסת של טוקי'ר דאג'י יב"ץ דהוא בנוי על המים, וכמוהו נמצא גם כן בבתי כנסיות של קושטא בקצת מהם דבנויין על המים, והוא דבר גדול דתתקבל צלותיהון לפי מאמר רבותינו זכרונם לברכה, והובא נמי בדברי רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל בסוף סדר לך לך, דטוב להתפלל אצל המים מדכתיב מקול מחצצים בין משאבים, והגר התפללה על המים, וגם אליעזר התפלל על המים, והתפילה נמשלה למים כדכתיב שפכי כמים לבך נכח פני ה', יע"ש, אלא דנראה דזהו בתפילת יחיד, אכן בצבור אפילו ביבשה הוא נחשב בתוך הים ועל הארץ תשפכנו כמים דהן אל כביר לא ימאס והוה ליה מקולות מים רבים, ויתכן לומר טעם לדבר, והוא דמצינו למוהרש"י ביפה מראה בפרק ט' דכלאים, דחוף הים יש לו שייכות מארץ ישראל מדכתיב כי הוא על ימים יסדה, ועיין לרב אחאי גאון הרב דרש אברהם נר"ו בח"ב דף קס"ז סוף ע"א דנאה דורש בזה לפי דרכו יעויין שם, והרי אמרו רבותינו זכרונם לברכה, דהמתפלל בארץ ישראל תפילתו נשמעת ברצון כמו שהבאתי בספרי הקטן ארצות החיים בסייעתא דשמיא, ומאחר שכן בי כנישתא דעל כיף ימא מותבא נידון כארץ ישראל שתקובל תפילתם ברצון כעם היושב עליה, ואם כנים אנחנו בזה יצא לנו טיבותא אחרת, דהתפילות שעושים על קברות הצדיקים באיזמיר יע"א, הם מועילות ביותר ותתקבל ברחמים וברצון כיון שהוא על שפת הים, וכמי החסד אין הפרש בין מתוקים למלוחים, אלא דאם הטעם הוא כענין הלימוד דמשכא שמעתתא כמו שאמרו בגמרא ואין עומדין להתפלל מתוך עצבות והמים משמח את הלב, זה לא שייך בזיהרא (ביקור בבית הקברות), אלא דאין נראה כן, מדתלו הדבר דנענה בתפילתו ולא מתנאי המתפלל

טז קודם תפילה אם באו לנשק ידו לא יברך שום אדם ולא יושיט ידו, (כמו שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן פ"ט באורך בעזר משדי, ועיין מה שכתבתי לעיל בסימן א'), גם לא ינשק ילדיו קודם תפילה ומכל שכן בתוך בית הכנסת. (ועיין בחסד לאלפים שם)

יז. בעלי אומנויות המשכימים להתעסק באומנותם צריכים ליתן דעתם להפסיק כשהגיע זמן תפילתם, ומשהאיר היום אינם יכולים לעשות שום מלאכה כלל אם לא התפללו תחילה, והרואה לשכנו שאינו נזהר בזה יוכיחנו במתק שפתים ומצוה קעביד, ולאו דוקא בתפילת שחרית אלא גם במנחה וערבית איתיה באזהרה זאת, ואין צריך לומר שלא יכנס למרחץ ולבית הספר וכיוצא משהגיע זמן תפילת שחרית, ומנחה וערבית יש חומרא בזה אפילו סמוך קודם הזמן ועיין בעולת תמיד סימן פ"ט, ובכסא אליהו שם, ועיין בספר בית אברהם בתשובה סימן ט' לענין לישב ללמוד קודם תפילת שחרית ומתפלל שם בביתו או קורין לו בשעת התפילה דמותר

חי. אשרי אדם דאינו שח שיחת חולין כלל משיעור משינתו עד גמר תפילתו כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו, ובתנאי דאם מוכרח להשיב על איזה דבר ברמז ולא יבינו אותו שלא יכעוס כלל ויהיה סבלן כי השעה צריכה לכך דבר בעתו, ואפילו ידברו קינטור כנגדו גם אויביו ישלים אתו, וביותר אויבי איש אנשי ביתו, וטוב ארך אפים מושל בגבורתו ישא ברכה מאת ה', תרב גדולתו כי ירבה כבוד ביתו. (ועיין בסו"ס ק"ג בהשמטות אות ב', מנהג הרב הקדוש מוהר"ש שרעבי זיע"א).

יט. לשתות טאבאקו אבק של נחירים בבית הכנסת בתוך התפילה, (לפי דברי הרב מעשה רוקח פ"ה מהלכות תפלה הלכה י"א דף ס"ה ע"ב, והרב נזירות שמשון סימן צ"ב, והרב מנחת אהרן כלל ט"ו, והרב מור וקציעה סימן ק"ג, והרב פחד יצחק מערכת ט'), הוא דאסור ולא אריך למיעבד הכי, וכמו שהביא ידידנו הרב פתח הדביר נר"ו דף צ"ה ע"א וע"ב, ודף צ"ט ע"ג, ועוד הוסיף להביא מספר חזון עובדיה דף ס"א כאשר יעויין שם, ואוסיפה לך מה שכתב הרב לקט הקמח, ובאר היטב הלכות ט"ב סימן תקנ"א ס"ק ל"ט כדבריהם דרבנן הנ"ל דבבית הכנסת אין להזמין זה לזה לתת לו טאבאקו כאשר יעויין שם, ולי נראה דלעצמו ישאף כי אי אפשר לו לסבול, אך לא בחזרת העמידה ואין צריך לומר בלחש כי הוא עון גדול, ובעת שישאף אם היושב סמוך לו ראהו דפתח התיבה ופשט את ידו ליקח, אזי לזה בלבד יתן לו כלאחר יד, ויחשוב דאילו היה לפני השלטון עם חבירו לא היה נותן לו אבק לשתות, ומכל מקום אם אינו בשעת התפילה דהוא בעת הכרזת המצוות או שכבר גמרו התפילה ושמחים בצאתם אזי יש להקל, ולפעמים מרבים שלום על ידי זה וגדול השלום, ובספר אורות אלים כתב דהוא גמילות חסדים גדול הנותן לחבירו שישתה טאבאקו כשהוא רגיל בכך כאשר יעויין שם, וגם קודם התפילה יוכל ליתן, וכמו שהוא נותן פרוטה לעני בתפילה כך אם נותן לעשיר דהורגל לשתות טאבאקו ואין לו בעת ההיא לצדקה תחשב, ויתפלל בטוב בהרחבת הלב ובמאירות עינים בסיבתו ובפרט היכא דהאבק חשוב מאוד

ך. כשם שהתענית קרבן כך הדמעה בשעת התפילה קרבן כנגד ניסוך המים עם הקרבנות, וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה שערי דמעה לא ננעלו, כי הדמעה מכח המים שהוא מכח החסד שהוא הימין, והימין פשוטה לקבל שבים בכל עת ובכל שעה, והבן, כן דיבר בקדשו הרב רבינו בחיי סדר בראשית וכתב בשלטי הגבורים פרק תפילת השחר, דהבוכה בתפילתו כוכבים ומזלות בוכין עמו ותפילתו נשמעת, ובספר החסידים סימן ל"ז כתב, דאם בוכה, אפילו שאינו ראוי שתקובל תפילתו עם כל זה יענהו ה' ועיין בשלמי ציבור דף ק"ב ע"א

אך. כתוב בספר החסידים סימן ח"י, סמוך לזמן התפילה לא יקח אדם ילד בחיקו שמא יטנף את בגדיו ואין לו שהות לכבס במים ותעבור שעת התפילה, או בין כך ובין כך יאמרו קדיש, וגם שמא יבכה הילד כאשר ירצה להניחו ויחמול עליו ולא יחוש על כבוד קונו ולא ילך כלל לבית הכנסת, עכ"ל, וזה מעותד יותר בתפילת מנחה ובתפילת ערבית, גם לא יטול אדם את בנו בחיקו ויביאנו לבית הכנסת, כי בתוך התפילה יבכה ויתבלבל והוא חוטא ומחטיא את הרבים, והני נשי במאי זכיין באקרויי בנייהו כד הוו זוטרי לבי כנישתא כדי שיהא להם מנוחה בבית עד דאתו ואזלי ואיסורא קא עבדי ועיין מחצית השקל בזה

בך. יש מקומות שנוהגים להתודות קודם התפילה, והוא מנהג יפה מכמה טעמי שכתבתי בספרי הקטן לב חיים ח"א סימן י' בטעם מנהג עירנו באיזה בתי כנסיות. כמו שרמזתי בספרי זוטא רוח חיים, ובקונטרס עתרת חיים מערכת ו' או י"ג, ועיין נמי לעמיתנו בתורה הרב מעשה אברהם נר"ו באורח חיים סימן פ' מה שכתב בזה

כג. כתב בספר חמדת ימים בהלכות יום הכפורים פרק ו' אות כ"ג וזה לשונו, ואמר הרב ז"ל כי יש הפרש גדול בין תפילות חול, ובין תפילות ראשי חדשים, ובין תפילות ימים טובים, ובין תפילות חול המועד, ובין תפילות שבת, וגדולה מזו, דאפילו בימים טובים אינו דומה תפילות פסח לתפילות שבועות ולתפילות סוכות, ואפילו בימי החול עצמן אינו דומה תפילת יום זה לתפילות יום שלפניו, וגדולה מכולם, אפילו שלש תפילות שבכל יום ויום יש הפרש גדול בהם, ואינו דומה תפילת השחר לתפילת המנחה או ערבית, סוף דבר אין לך תפילה מיום שנברא העולם עד לעתיד לבא שתהיה דומה לחברתה כלל ועיקר, וטעם הדבר הוא כי בכל יום ויום מתבררים בירורים וניצוצות מחודשים מה שלא נתבררו עד אז, וכן על דרך זה יהיו המשכת האורות לקריאת שמע, דאין קריאת שמע בעולם שתדמה לחברתה מסיבה הנזכרת, ומזה הטעם נצטוינו להתפלל תמיד בכל יום שלש פעמים ולקרות קריאת שמע שני פעמים, ואם ביטל אחד מהם נקרא מעוות לא יוכל לתקון, אך אין הדבר כן רק בעניינים פרטיים, אמנם בעניינים הכלליים אשר בהם כל תפילות שחרית דימי החול הם שוים בכללות כוונתם, וכן במנחה וכן בערבית הם שוים, וכל תפילות דליל שבת הם שוין וכן בשחרית, וכמו כן בכל התפילות של הזמנים, ועל דרך זה הוא בענין קריאת שמע גם כן, אמנם הפרטים עצמן אינן שוין, ונמצא בכל תפילה באים השפעות חדשות ומתבררים בירורים חדשים, אמנם אחר התפילה חוזרין ומסתלקין מהם ועולות למעלה ולא נשאר רשימו, ולכן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת אחר התפילה שעל ידי זה יגרמו להוסיף כח למעלה ולא יסתלקו, עכ"ד ומכל זה שויתי עזר על גבור הרב ספרא רבא דישראל בספר צפיחית בדבש באורח חיים סימן י"ז, ועיין בדיני תפילין מה שכתבתי שם בס"ד בענין לימוד אחר התפלה יעויין שם

כד. איתא בתיקונים תיקון כ"א דף נ"א ע"א וזה לשונו, איהי אמרת לישראל דיתקנון צלותין במאכלין טבין מפקודין דעשה דצלותא שקילא ככל פקודין, עכ"ל, ולפי זה אתי שפיר דנתקן לומר אשרי שלש פעמים ביום נגד שלש תפילות, דיש במזמור תרי"ג אותיות, ואמרו כי כל האומר תהלה לדוד כאילו קיים תרי"ג מצוות, עיין בספר שלמי ציבור דף ס"ח ע"ג ולפי לשון התיקונים בא להורות גם כן כי התפילה שקולה כתרי"ג מצוות.

כה. הממהר להמזמר או לשליח ציבור שירוץ ורודף אחריו עבירה גדולה היא בידו, ומלבד האיסור דצריך שיאמר בשובה ונחת כמונה מרגליות, עוד הן בה דיבלבל מחשבתו של המתפלל ולא ידע מאי קאמר ודעתו בל עמו, ולפעמים יגרום להחזן דיבא לו כעס בלבו והוא חוטא ומחטיא ועיין להרב האל"ף ז"ל בסימן נ"א אות ט' דהאריך בנועם מוסרו בזה, ולאהבת הקיצור לא העתקתי לשונו, קחנו משם, ועיין לקמן סימן כ"ט.

כו. בריצת בית הכנסת יהיה בדרך נכונה שלא ילעיגו עליו, וכשהוא בא סמוך לבית הכנסת ירוץ יותר מכל הדרך אשר הלך בה כמו שהביא בספר חסד לאלפים.

כז. יכנס שיעור שני פתחים דהיינו כמדת שמונה טפחים, לקיים לשקוד על דלתותי לשמור מזוזות פתחי כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, ולא ישב אצל הפתח דמיחזי דישיבת בית הכנסת הרי הוא עליו כמשאוי, (וכמו שהביא בספר חסד לאלפים סימן צ' כאשר יעויין שם), ומה שנהגו בעירנו אזמיר יע"א דמושיבין למרביצי התורה בבית הכנסת סמוך לפתח מימין ומשמאל מה שלא נהגו כן בשום מקום דיושבין סמוך להיכל הקדש מצד ימין, וכשיש שני לו יושב מצד שמאל להיכל ולא ידענו מה נשתנה עירנו משאר עיירות, ויתכן דהוא בעבור זה דכיון דהזהירו שלא ישב סמוך לפתח משום שנראה דהוא עליו כמשאוי, לכן בחרו דיהיה מושב זקנים דליכא בהו חשדא כלל, אי מצד עצמן כי גדלה חשיבותן, ואי מצד דהם יוצאין מבית הכנסת באחרונה, ואף על פי דבכל אדם אם מקומו קבוע שם ליכא חשדא, עם כל זה בחרו לעשות כן מפני האורחים שאינן יודעים וגם שלא ישבו אחרים שם באקראי, ועוד איכא למימר משום דלא יטריחו לעם בעמידה משעה שנכנסים עד שבאים סמוך להיכל, ונוסף גם הוא משום טירחא דציבורא בצאתם בהתאספם יחד לנשק ידו ולקבל ברכתו שלא יהיה לפני ההיכל דהוא באמצע הבית הכנסת, ואית להו טירחא מזה על זה כדי לעבור. ועיין לעיל בדין חליצת תפילין לפני ההיכל בס"ד

כח. גזברי הקהל אם אין ידם משגת להדליק נרות של שעוה יותר טוב להדליק בשמן מנרות של חלב, לפי מה שכתב בספר נוהג כצאן יוסף דף ה' ע"ב, גם יזהרו גבאי הקהלה קדושה לתקן שיהיה בבית הכנסת שתים עשרה חלונות, ארבע מכל צד. ועיין למרן בית יוסף סימן צ', ולהרב בן יוחאי דף קל"ח ע"ד

כט. הסיג'אדי (שטיח) שנותנים בתיבות יש בהם פקפוק, ומה טוב לאדם שלא יתפלל אפילו בביתו עליה, והגזברים יבחרו מבגד מרוקם טוב ויפה לשים על גבי התיבה, ועיין להרב החסיד מוהר"א פאפו ז"ל בסימן צ' אות י"ט כי גבר עלינו חס'דו לאסור איס"ר הסיג'אדי (שטיח)

ל. לא יתפלל בראש חפוי מכסות לילה או בלי מכנסים העליונים, או בלי ג'וראפיס (גרביים) או חגורה וטירליקיס וכדומה, באופן דבכל דבר שדרכו להקפיד כשיוצא לשוק או כשבאים אליו שרים ונכבדים לא יתפלל, ועיין בספר חסד לאלפים סימן צ"א אות א', ובעולת תמיד שם, ולעומת זה לא יתפלל בבתי ידים דהיא בסוג אל"ת, כמו שהביא בספר עולת תמיד, ובספר מעם לועז כיע"ש

לא. יקיים ילכו מחיל אל חיל מבית הכנסת לבית המדרש כי הוא דבר גדול, וזכור ה' מה היה לנו קודם השריפה, כי בזמן הישיבות של בית יעקב רבי ת"ו דש"ם חיים נתון בתוכם, היו מקיימים רוב מתופסי התורה מעירנו יע"א דבר זה, שהיו יוצאים כל אחד מבית הכנסת שלו ונכנסים בבית מדרשינו, ומצוה גוררת מצוה דהיו נעשים אגב כניסתן כמה ענינים גדולים מהרבה אופנים מצדקות וגמילות חסדים ולימודים ותיקוני העיר, ולאפרושי מאיסורא ולהשיב רבים מעון כי אין מספר במועצות ודעת, והמקום ההוא מחנים בית ועד לחכמים ולשלוחים מהארץ ומחוצה לארץ, בתים שמגדלים בהם תורה יום ולילה לא ישבותו תמיד לא יחשו, ואין ספק דקשה לפני הקדוש ברוך הוא שוממיהן כחורבן בית המקדש, וצור ישראל ישיב את שבות יעקב כבראשונה וגם נזכה לראות בנין בית הבחירה, מה טובו אהליך יעקב בזמן קריב במהרה, אכי"ר

לב. יקיים ראשי תיבות צ'דק ל'פניו י'הלך דהוא צל"י, ופסוק אני בצדק לתת צדקה קודם שלש תפילות, ועיין צפורן שמיר סימן ב' אות כ"ג, ובחסד לאלפים סימן נ"א אות ח', ולא יסמוך על קופות של בית הכנסת אלא יתן בידו ליד העני דהיה באותה שעה ועיין להרב האל"ף בסוף סימן צ"ב שתיקן נוסח תפילה לומר קודם שיתן הצדקה, ועיין בספר עולת תמיד, ועיין נוה שלום סוף סימן צ"ב דף כ"ט סוף ע"ג, ולעיל סימן ב' אות ז'

לג הנה ידוע דאסור לעבור לפני המתפלל תפילת שמונה עשרה ולישב אף מהצדדין, ולפי הזוהר הקדוש לפניו לא סגי בד' אמות כי אם מהצדדין די בד' אמות, כמו שכתב האל"ף לך סימן ק"ב, ואף נגד הזכוכית נמי אסור כמו שכתב בספר פתח הדביר שם, ועיין לקמן סימן ל"ו בדין ברכת הלבנה, ולגבי שליח ציבור בכל התפילה אסור לעבור לפניו, כמו שכתבו בתשובות הגאונים אשר בספר נהרות דמשק סימן שמ"ח כאשר יעויין שם, ובברכי יוסף והביא דבריו בשלמי ציבור דף פ"א ע"ג הוסיף לומר נמי כנגד האומר קדיש. ועיין בספר כסא אליהו סימן ק"ב, ולהגאון בדורו בספר בן יוחאי דף קל"ט ע"א

לד. לא יצא מבית הכנסת ראשון מיו"ד אחרונים שהוא עיקר הגורם לסילוק השכינה, אלא ימתין עד שלא ישארו עשרה בבית הכנסת. אליהו רבה סימן צ"ג וקנ"א, ובספר חסד לאלפים

לה. מי יתן והיה למנות בכל בית הכנסת ממונה אחד ומיוחד תלמיד חכם היותר זקן שבהם, שיסבב הקהל שלא יניח לשום בריה שידבר בבית הכנסת, בצחות לשונו בלשון רכה, ולפעמים על ידי דבור קשה בפה רך ובפרך, ושיקח קנס אם הוסיף על חטאתו לדבר כי הוא עון פלילי ובנקל נכשל האדם, והוא דומה ממש למוסר ומלשין דהחמירו בו משום דחטאת פימו דבר שפתימו, ומידע ידיע דרבו כמו רבו העונשים להמדבר בבית הכנסת, ועיין תפילת כל פה שהאריך בזה, ובאשל מפרי סימן קכ"ד אות י"א הביא זה משם ספר ווי העמודים, ובספר שלמי ציבור אסף איש טהור כל חמיר'א דאיכא בזה ולא הניח פינה וזוית העולה על כולם, חומ'ר בקד'ש מאי דאיתא בזוהר הקדוש דעביד קלנא בשכינתא ולית ליה חולקא באלהא דישראל, וכל זה אפילו שלא בשעת התפילה, כמו שכתב בספר מורה באצבע סימן ג' אות ע"ה, ועיין חסד לאלפים סימן נ' אות ח', ומתבאר מדברי גורי האר"י דאפילו ללמוד מוסר בלשון לעז בקושי התירו, ומה יענה ליום הדין וליום הפקודה המאריך בשיחת חולין בבית הכנסת, האל הטוב יכפר בעד ועיין בספר שני אליהו דף ע"ד ע"ד

לו. זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם לומר בכל יום תמיד נוסח לשם יחוד שאיזן ותיקן הרב הגדול המאיר עיני הגולה בספר צפורן שמיר סימן א' ונדפס במחזורים בשם דברים אחדים, ובזה אין צורך לומר בפרטות לשם יחוד על טלית ותפילין ושאר מצוות שעושה האדם בכל היום דהרי הוא מונה אותם אחת לאחת, וכשיאמר ומצוה לירא מבית הכנסת יוסיף בצידו לומר ושלא לדבר בבית הכנסת, ובפרט בעת התפילה וקריאת ספר תורה, גם אחר שיאמר מפני שיבה תקום, אם תזדמן, נאה לומר ומצוה לקום מקמי ספר תורה, וזה שייך ביום שיש ספר תורה, ובראש חודש אחר שיאמר לקרות ההלל כה יאמר, ולשמוע פרשת ראש חודש בספר תורה, ובפורים ביום ראשון קודם שיאמר ומצות קריאת המגילה ראוי שיאמר, ולשמוע פרשת ויבא עמלק בספר תורה, והזריז זה יכתוב ידו כזאת וכזאת בסידור תפילה שלו כדי שיהא לזכרון בין עיניו, ומלבד אלו שהזכיר, כשיעשה דבר חדש יאמר לשם יחוד כו' ועיין לעיל ריש סימן א' ובהשמטה שם מה שציינתי בס"ד