כף החיים (פאלאג'י)/י
סימן י
[עריכה]ריש מילין, בדיני טלית ותפילין
א לבוש נאה וטלית מכוער עונשו גדול במאד מאד, וכבר הוכיח במישור על זה הרב משנת חכמים ז"ל באות רי"ח, וגם הרב החסיד רבי אליעזר הגדול ז"ל בספרו הנחמד חסד לאלפים, גם הוא הוכיח בשבט פיו תוכחות מוסר על זה, לך נא ראה דבריהם הנעימים, והרב אורחות יושר הזהיר הרבה לענין הכיבוס שיכבס אותו כפעם בפעם כדי שיהיה מלובן, עיין שם, והעולם נוהגים פעמיים בשנה, בפרוס חג הפסח ובפרוס החג, ומהסימן שנתנו, והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב לענין דצריך עטיפת הטלית קודם התפילין, תוכו רצוף דמיניה תוכיח שיהיה הטלית מגוון לבן ושיהיה מלובן בגדי לבן הוא לשון מליצה, כי אינו בדווקא שיהיה לבן, וגם יש שאינו לובשו בקיץ
ב. עמי הארץ לאו אדעתייהו ליזהר שיהיה ענף מרובה על הגדיל דהיינו שליש גדיל ושני שלישי ענף, וצריך שיתן האדם דעתו כשקונה הציציות שיהיו החוטין ארוכים ומספיקים כדי לעשותן כתקונן
ג. קודם לבישה יקיים הראשי תיבות של ציצי"ת דרמז הקיצור של"ה, דהיינו צ'דיק י'פריד צ'יציותיו ת'מיד, ואי בשבת שרי להפרידם עיין בספר כסא אליהו סימן ח' אות ה' דהעלה לאסור, על כל פנים אפילו בשבת צריך לתת עיניו שמא יש חוטין שנפסקו, דמלבד דאינו יוצא ידי חובה, עוד בה דמברך ברכה לבטלה, והני תרתי דריעותא מעותד דיכשל ימים רבים והוא לא ידע כי הטלית פסול מחמת טרדותיו, וזכור לטוב לאהובי וידידי הרב המובהק חסין קדוש כמוהר"ר רפאל קאלאמארו זלה"ה, דהיה דרכו דרך הקודש להיות מסבב והולך בכל בתי כנסיות לבדוק הטליתות אם יש בהם פיסול לפי הדין, וכשהיה רואה שלא היה כדינו היה מתקנו ומחליף הציציות והיה נותן כשרים תחתיהן מכיסו ומממונו, ומי יתן והיה דמי שחננו ה' בעושר שיעשה הקדש לזה, ויקח איזה תלמיד חכם שיבדוק הטליתות ויתקן אותן לזכות את הרבים, וכמו כן התפילין על ידי סופרי דווקני, וגם המזוזות, ואין לך מזכה את הרבים גדול מזה
ד. לפי כתבי האר"י יעשה קשר בסוף כל חוט, גם בטלית גדול יעשה ט"ל, ובטלית קטן כמספר שם הוי"ה ברוך הוא כ"ו כמו שכתב בספר כסא אליהו סימן י"ב אות ב' ואות ג', ועיין לקמן דף צ"ח ע"א, ובית שלמה סוף סימן י"א
ה. מה שנוהגים איזה אנשים ליתן הטלית סביב הצואר כדי שיהיה קל עליהם, לא יפה עושים לפי מאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, (כמו שכתב בספר דרכי משה סימן י', ועיין שם בהגהת השולחן ערוך, ולהרב מגן אברהם, וט"ז שם ס"ק י', ולהרב שמן המאור שם מה שהגיה בלשונו), המורם מהם דצריך שתי ציציות לפניו ושתים לאחוריו, והתוחבין בתוך בית יד כשהטלית ארוך הא מיהא מקרי לאחוריהן, (ומנהג כזה כבר הביאו הרב ברכי יוסף בסימן כ"א משם הרב פרי הארץ והרב נחפה בכסף, עיין שם), ויותר טוב הוא להעלותו על כתפיו שלא יגרור בארץ. ועיין בספר חסד לאלפים סימן ח' אות ד', ובספר דרך חיים להגאון מליסא ז"ל, ועיין בספר שפת אמת להרב מהר"י נינייו ז"ל סימן מ"ה, ולהתשב"ץ ח"ב סימן ר"ח
ויו. איתא בתיקונים תיקון י"ח דף ל"ג ע"א, דציצית הוא סגולה להיות מכוסה מכל מזיקין ומלאכי חבלה, והכי איתא בזוהר הקדוש סדר שלח, (ועיין בקיצור של"ה דף נ"ב ע"ג), ובספר דבש לפי מערכת צ' הביא דזוכה להנצל מעין הרע, (ועיין בספרי הקטן נפש חיים מערכת צ' אות כ"ו), וגם אמרו בש"ס דזוכה דעבדים הרבה משמשין לפניו, גם ראיתי בספר שומר אמונים סדר ויגש דכתב וזה לשונו, אל תרגזו בדרך גימטריא ארבע ציצית, ומבואר במקובלים שתיקון לכעס הוא שיאחז בכנף ציצית ועל ידי זה יסיר הכעס ממנו שכן כנף גימטריא כעס, ויוסף מסר לאחיו סוד הנזכר לעיל, עכ"ל, (ורזא דנא שהביא משם המקובלים הובא נמי בקיצור של"ה, ובמדרש תלפיות, ובספר המנהיג כאשר יעויין שם), וכל זה הוא אם הטלית כתיקונו, אך אם הוא פסול אין בו מועיל, אדרבא יחשוב ה' לו עון והסניגור נעשה קטיגור, ולא פלט ממה שאמרו בגמרא דמי שאין לו ציצית בבגדו הוא אחד מהשבעה שמנו רבותינו זכרונם לברכה שהן מנודים לשמים, (וכן הוא בבתי כנסיות, ואור הישר, וחסד לאלפים), ורבינו בחיי סדר שלח לך כתב דמצות ציצית רומזת לתחיית המתים ויתיצבו כמו לבוש, יעויין שם, ולפי זה המקיים ציצית כתיקונו יזכה בעבורה לתחיית המתים, ויתכן דרמוז בראשי תיבות ו'עשיתם א'ת כ'ל מ'צותי עם הכולל גימטריא חיי"ם, וגם סופי תיבות ועשיתם' את' - מ'תים ת'חיה, וקל להבין, ובקיצור של"ה, ובדרך ישרה דף ח' הביאו, דמי שאינו מניח תפילין אינו קם בתחיית המתים, ועיין בקונטרס נפש חיים אות מ"ה בסייעתא דשמיא מה שכתבתי שם
ז. אפילו בשעת תשמיש לא יסיר מעליו הטלית קטן, וכך היה נוהג רבינו האר"י הקדוש זיע"א, (כמו שכתוב בספר אורחות צדיקים, ובספר אור הישר), וכשמחליף הטלית קטן מערב שבת לערב שבת כדרכו שמחליף ארבעה בגדי לבן, אזי יזהר שיהיו ידיו נקיות בעת ההיא שלובש הטלית קטן כדי שיברך עליו, ואם אינן נקיות, כשנוטל ידיו אחר שלבש ימשמש בציצית ויברך, ואם לובש עוד הפעם אותו טלית קטן עצמו דלא יחליפנו ולא ימיר אותו כיון שהוא תיכף דפשט ולבש אין צריך לברך, אמנם אם נכנס לבית המרחץ דאיכא הפסק מרובה אזי כשיצא וילבש צריך לברך כמו שכתב בספר כסא אליהו סימן ח' אות ח', ועיין מגן אברהם, ואליהו רבה, ודרך חיים להגאון מליסא יעויין שם
ח. בטלית חדש יברך שהחיינו אחר ברכת להתעטף, אך בתפילין חדשים אין צריך לברך שהחיינו. כמו שכתב בספר מחזיק ברכה סימן כ"ב, ובספר יד אבישלום שם, ולענין שהחיינו בפעם ראשונה לדעת התוספות והרשב"א והר"ן אין מברכין כי אם על מצוה שבא מזמן לזמן כמו שכתב הש"ך ביו"ד סימן כ"ח ס"ק ה', וכן הסכים הרב פרי חדש שם
ט. אם בירך להתעטף בציצית ונתן הטלית על ראשו וקודם שגמר העטיפה ענה קדיש או אמן, אין צריך לחזור ולברך עוד, (כן פסק מורינו הרב המופלא חסין קדוש מר שניי הפרד"ס זיע"א בספרו הנחמד אות היא לעולם מערכה ה' דף פ"ו, ועיין להרב הגדול בדורינו אברהם אהובי נר"ו בספר מר ואהלות סימן א', והביטה וראה למרן בית יוסף בשם המרדכי, ולהרב דבר שמואל סימן קמ"ב דפסקו לענין עניית אמן יש"ר בין תפילין של יד לתפילין של ראש דאינו צריך לחזור ולברך, וכן הביא בספר בית הרואה דף ב' ע"ב, ולפי מה שהביא הרב ברכי יוסף סימן ל"א משם הרב דרכי נועם סימן י' הוא דלאו דוקא בדיעבד עיין שם, ועיין בתשובות זכור ליצחק הררי סימן א'), ולענין שהחיינו בפעם ראשונה, לדעת התוספות והרשב"א והר"ן אין מברכין כי אם על מצוה שבאה מזמן לזמן כמו שכתב הש"ך ביורה דעה סימן כ"ח ס"ק ה', וכן הסכים הרב פרי חדש שם
יוד המפשיט טליתו כדי לעשות צרכיו או לדבר אחר ודעתו ללובשו עוד הפעם אינו צריך לחזור ולברך, אבל אם מחליף הטלית או נפל מעליו לגמרי, אז צריך לחזור ולברך, (ועיין בספר יד אבישלום סימן ח', ובספר אגורה באהלך סימן א', ובספר אשדת הפסגה סימן א', ובעיקרי הד"ט סימן ב' אות ס"ג, ובספר בן פורת יוסף, ובספר כסא אליהו סימן ח' אות ז' ואות ט'), ועיין שם לענין אם בירך אדעתא להתעטף וביני וביני חטפו הטלית מידו, אם בעליו עמו ונתנו לו טלית אחר אז אין צריך לברך. (ועיין בספר חסד לאלפים אות י', ובספר בן פורת יוסף דף א' ע"ב, ובתשובות זרע אמת ח"א סימן ה' נשאו ונתנו בכגון דא לענין תפילין עיין שם, ועיין להרב זכור ליצחק סימן ח', ושם לענין ברכת אשר יצר אם הוצרך לנקביו אחר שאמר ברוך שאמר אם יפסיק ויאמר, עיין עליו, ובספר בן פורת יוסף דף י"ב ריש ע"ב).
יא. אם נמצא בדרך ילבש הטלית בחזקתו שהוא כשר ולא יבדוק אותו, כיון שאין בידו לתקן העמד דבר על חזקתו, כמו שפסק הרב בית יעקב סימן פ"ד, ועיין למרן בית יוסף סוף סימן ל"ט, וכתב בספר המנהיג, ובספר חיי אדם, ובספר חסד לאלפים, דטוב להולך בדרך שיוליך עמו חוטי ציצית כדי שיהיו לו למשמרת לתקן טלית קטן וטלית גדול אם יצטרך.
יב. אל יחתוך החוטין בסכין משום לא תניף עליהן ברזל רק יפסיקם בשיניים, דל"ב שיניים הם נגד ל"ב חוטין, (קיצור של"ה דף נ"ג ע"ב), ובספר דרך ישרה כתב דסגולת הציצית הלא היא שלא יהא לו כאב שיניים, יעויין שם.
יג. כתבו הקדמונים דכל המעביר ציציותיו על עיניו כשקורא פרשת ציצית דמובטח לו שלא יבוא לידי סימוי עינים. כאשר יעויין שם בדבריהם, ולא ידעתי אמאי הביאו כפול בעמוד אחד בקיצור של"ה בהגהה בדף נ"ד ע"ב
יד. אפילו רומז באצבעותיו או קורץ בעיניו הוא הפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש. הרב הלק"ט ח"א סימן נ"ז, ומנהיג בדף ד' ע"ב, וזהו בדברים של חול כאשר יעויין שם
טו. ידקדק שלא יתהפך לו הרצועה שסביב הראש וסיבוב ראשון שמהדק בה הקציצה בזרוע, דאם נתהפך אחד מהן צריך שיתענה, כמו שכתב הרא"ש, ורבינו ירוחם, ובשיירי כנסת הגדולה, ובקונטרס שיורי ברכה אשר בברכי יוסף, ועיין מחצית השקל שם, ועיין מה שכתב בספר חלקו של ידיד דף כ"ג ע"ב, קודם הנחת תפילין, החרדים על דבר ה' יש מהם דרוחצים הזרוע והפדחת קודם הנחתן, והזהיר על זה בברכי יוסף סימן ז"ך דינגב היטב, וזכור לטוב להרב ועצום המתנהג בחסידות כמוהר"ר נסים אברהם חאביף ז"ל בן מגדו'ל הרב החסיד בעל ספר מגדל חננאל זצוק"ל, דזה דרכו תמיד כל הימים אפילו בימי הקור גדול לא היה מונע עצמו מלרחוץ זרועו ופדחתו קודם הנחת תפילין, ואברהם הולך לבית הכנסת שלו מעוטף בטלית ותפילין, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים
טז. מה טוב אם יניח תפילין קודם קריאת פרשת התמיד ופסוקי הקטורת כמו שכתבתי אני בעוניי בספרי הקטן רוח חיים סימן ל"ז בס"ד
יז. קודם הנחת תפילין של ראש יסתכל בשבעה זייני"ן שהן נגד שבעה עיני ה', ויכוין דאית בהון רזין סתימין, והוא מאמר הזוהר הקדוש הביאו הרב יד אהרן במ"ב, ובחסד לאלפים סוף סימן ל"ז
חי. צריך לכסות הזרוע בטליתו בשעת הנחת תפילין, ונתנו סימן על זה כי יד על כס, וגם תפילין של ראש צריך לכסות, (גורי האר"י באור הישר סימן ב', וברכי יוסף סימן כ"ז, ושלמי ציבור, וכסא אליהו אות ב'), ובספר בית שלמה הסמוך לספר דבר אמת נר"ו הביא בשם מהריק"ש דטעמא טעים לכסות הזרוע, משום שנאמר והיה לך לאות על ידך, לך לאות ולא לאחרים, יעויין שם.
יט. אם בירך על של יד בלבו לא יחזור ויברך, אלא בשל ראש יברך על מצות, והוא הדין לבני אשכנז, משפט כתוב סימן מ"ז
ך. יהא זהיר בתפילין של ראש להניחם במקום עיקרי השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס, והמניחם למטה מצמיחת השער, לא די שלא קיים המצוה, עוד בה דהנוהגים לברך על של ראש מברכין ברכה לבטלה, והקשר גם כן אם מניחו למטה מצמיחת השערות על הצואר לא עשה ולא כלום, אלא צריך שיהא למעלה בעורף שהוא סוף הגולגולת והוא נגד הפנים, כמו שכתב הרב מגן אברהם, והשלמי ציבור, והברכי יוסף שם בקונטרס שיורי ברכה, ועיין חלקו של ידיד דף כ"ג סוף ע"א, והרב כמוהר"ר יהודה דאנון נר"ו, זה דרכו להקפיד על זה והיה מוחה לאחרים כשאינן מניחים במקום הראוי
אך יהדק היטב תפילין של ראש סביב ראשו, ולא כמו שנהגו קצת מדלת העם דמניחים רצועות הראש יחד על גבי הראש, אלא צריך להרחיב הרצועות ולפותחם ולהניחם סביב ראשו. כן כתב הרב גן המלך, והרב בית דוד, הביא דבריו הרב ברכי יוסף
בך. לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו לא שנא של יד ולא שנא של ראש. כמו שכתב בשולחן ערוך סימן כ"ז, ועיין בתשובות הרשב"א ח"ה סימן י"ב, ובמה שציינתי שם אני עני, ועיין בספר בן פורת יוסף הלכות תפילין אות מ"ז, ובחלקו של ידיד דף כ"ב ע"ד, ובספר ברכי יוסף שם, ובספר פתח הדביר הנדפס מחדש ממש סימן כ"ז אות א', ועיין תשב"ץ ח"א סימן ל', ובסוף ספר אהלי יצחק יע"ש
כג. יזהר דסופר של התפילין יהיה ירא אלהים וסר מרע וחרד אל דבר ה' כדי שיעלו לרצון לפני ה', וכמה מעלות טובות להאי ספרא דוקנא, ומה רב טוב כשיודע לעשות כוונים למלאכת שמים וקדוש הוא לאלהיו, (ומלתא כדנא דבר הלמד ממה שכתב בספר החסידים סימן רמ"ט כאשר יעויין שם), וראה בעיניך מה שכתב בספר ועד לחכמים מערכת י' או מ"ה דהביא ענין נורא, והוא דחצי העולם היה מתקיים על ידי התפילין שהיה כותב הרב יוסף ויטאל ז"ל אבי מהרח"ו זלה"ה בקדושה ובטהרה וכונה גדולה, יע"ש
כד. כשאדם מתעטף בציצית ויוצא מפתח ביתו, הקדוש ברוך הוא שמח ומלאך המשחית זז משם וניצול אדם מכל נזק ומכל משחית, אמר רבי נהוראי אסהדנא עלי מאן דנפיק מתרע ביתיה בציצית ותפילין ברישא אזדמנת שם שכינתא ותרין מלאכים מלווין יתיה לבי כנישתא ומברכין ליה וחד מקטרגא אזיל אבתריה ועל כרחו עונה אמן, (מאמר הזוהר הקדוש הביאו בספר ילקוט ראובני סדר שלח, ובספר דבש לפי מערכת צ' אות כ"ו יעויין שם, ועוד לו בספרו מורה באצבע סימן ג' אות ס"ה), ובצפורן שמיר סימן ב' אות י' הוסיף לומר דכשנושק המזוזה יכוין בשם שדי ואחוריו שם כה"ת להכניע את יצר הרע, ויכוין כי יצ"ר במילויו סופי תיבות שד"י ואמצע התיבות יו"ד לבטל מחשבות רעות, ויאמר שדי יצילני מיצר הרע ומכל חטא ומכל לשון הרע וכעס ומדות רעות ומכל צרה יחל"ץ עני בעוניו כדכתיב והיה שדי בצריך, ויש מי שכתב שיאמר פסוק שמע ישראל ה' במזוזה ומועיל מאד, עכ"ל, אך לא הביא סיום היש מי שכתב, דבשבת יאמר פסוק זכור את יום השבת לקדשו, ובספרי זוטא עתרת חיים סימן ב' תמצא עוד פסוקים לאומרם במזוזה, עי"ש
כה. להיות מעשרה ראשונים לבית הכנסת או לילך לבית הכנסת מעוטף בטלית ותפילין, והיכא דלא אפשר לקיים שתיהם איזה מהם עדיף, יש בזה סברות חלוקות, כמו שתראה לגורי האר"י בספר נגיד ומצוה, ודרך חיים דף ל"ג ע"ב, ובית הרואה, ודרך ישרה, ובספר בית עובד כאשר יעויין שם, נקוט מיהא דבשבתות וימים טובים וחול המועד יכול להיות מעשרה ראשונים דלא נהגו לילך מעוטף בטלית, ואפילו אם ירצה להתעטף הוא בזמן דמאחרין לבוא, ולאידך סברא גם בימות החול כשאיחר לבוא לבית הכנסת דאין בידו להיות מעשרה ראשונים, הלוך ילך מעוטף בטלית ותפילין, ובחזרתו כשיוצא מבית הכנסת והולך לביתו מוכתר בטלית ותפילין מה טוב חלקו, (כמו שכתב בקיצור של"ה דף נ"ו ע"ב), ומי שביתו בית תפילה יקיים זה מחדר לחדר, ואית ליה טיבותא דיכול להיות מעשרה ראשונים בכל יום תמיד, ואיתא בזוהר הקדוש סדר ואתחנן, מאן דעייל לבית הכנסת ולית ליה תפילין ברישיה ואומר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך הקדוש ברוך הוא מתרעם ואומר אן יראה דילי, יע"ש
כו. יכתוב בכל דף מהסידור של תפילה על גבי העמוד אותיות תפילין כדי שלא יעשה היסח הדעת מהם כמו שכתב בספר חסד לאלפים סימן כ"ח, וכבר נדפסו כמה מחזורים כסדר זה, אך בברכות שמונה עשרה של עמידה ובלומדו בתורה, אין צריך ליתן דעתו בתפילין (כמו שכתבו בגורי האר"י, הביא דבריהם במחזיק ברכה סימן כ"ח), והרב פתח הדביר נר"ו שם בסימן כ"ח אות א' אסר להגיה הספר תורה בעוד התפילין עליו, ואפילו לעסוק בתיקון תפילין לא אריך למעבד הכי, עיין שם והדין עמו
זך. העובר אורח לא יניח כיס התפילין בתוך האיב"י וירכב עליהן, אלא יניחם בחיקו או בצידו כמו שכתב הרב כבוד יום טוב דף ט' ע"ד, ובספר פתח הדביר סימן מ"א אות ב', ועיין קיצור של"ה דף נ"ה ע"ד
כח. מי שהאצטומכא שלו מקולקלת ויודע בעצמו שיש לו חולי מעיים או שלא ינצל מהפחה, ילבש תפילין לקריאת שמע וברכותיה ושמונה עשרה ברכות העמידה, ואחר שגמר יעמד ח"י יסירם תיכף. ועיין בתשובות זכור ליצחק הררי סימן ח'
כט. בכריכות התפילין איזה דרך ישכון אור, ומצאת כי תדרשנו מה שכתבתי אני בעוניי בספרי הקטן רוח חיים סימן כ"ח מה שהשבתי לשואל דבר, קחנו משם ועיין בספר גולל אור בהשמטות דף נ"ז ע"א וע"ב
ל. תפילין של ראש אמרו רבותינו זכרונם לברכה דמכפר על עינים רמות, ושל יד מכפר על שפיכות דמים, ועיין בספר אזור אליהו סימן ב', ועיין בקונטרס נפש חיים אות מ"ו עוד אמרו במנחות דכל המניח תפילין מאריך ימים, וגם אמרו דעונותיו נמחלין והוא בן העולם הבא ואין גהינם שולט בו, ודוקא כשנזהר בהם בנקיות, קיצור של"ה דף נ"ה ע"ד
לא. הא דאמרו דפושעי ישראל הם קרקפתא דלא מנח תפילין, פירש הרב עמק ברכה דהיינו שאוכל הרבה ומביא לידי שינה ולידי הפחה ופטור מן התפילין ולמפרע הוא פושע בגופו, יעויין שם, ולפי זה אם ידע איניש בנפשיה דאם אוכל הרבה יזיק לו האיצטומכא, ימעט בלילה טפי מהיום באכילתו, מלבד דעל פי הרפואה הנה טוב דבלילה לא יאכל הרבה, נוסף גם הוא כי בעבור התפילין ראוי לו דימשוך מלמלא בטנו, ויהיה חכם הרואה את הנולד דלמחר בבוקר הנה הוא בא לקיים אשר קדשנו במצותיו להניח תפילין
לב. בעוד התפילין עליו יעלה במחשבתו להתאמץ עצמו לבטוח בה', והוא דישים אל לבו דהגם דהתפילין הם עור הבשר, התכלית הוא האזכרות הכתובות בו שמגין עליו, ומזה ילמוד דלא ישים בשר זרועו לבטוח באדם אלא בה' אלהיו לבדו הכי אמר מר מורינו הרב אליהו רבה ז"ל בספר מדרש תלפיות דף קמ"ז ע"ב, ובעיקר כונת התפילין מה שצריך לכוין בהן, הלא תמצא בספר שם שמואל דף כ' ע"ג ודף כ"א ע"ב
גל. איתא בזוהר חדש, רצועין דתפילין אלין כחבלים לקרנוי דס"מ שור המועד ותפילין דיד קשורות לרגליו, (והובא בספר שכחת לקט אשר בסוף ספר ילקוט ראובני ק"ג במערכת מ' אות י"ב), ומזה נראה דהקפידו שיהיו שחורות כנודע.
לד. כל המצוות שהם יותר פנימיים הם יותר נעלמים וסתומים ובא הלשון בו בלשון קצרה, כגון שופר ותפילין, דאילולא הקבלה לא היינו יודעים עיקר מצוות אלו, וזהו הענין שאין זכרון עולם הנשמות מפורש בתורה אלא ברמזים וסתימתו לרוב העלמתו, (כן דיבר בקדשו רבינו בחיי סדר קדושים והביא דבריו בשכחת לקט מערכה מ' אות ט"ו), ולפי זה ישנו בנותן טעם על שכתבנו למעלה דהתפילין צריכין להיות מכוסים כי כך הוא לפי מידתן, וגם הוא בן העולם הבא שיורד על פי מדותיו כמעשהו ממנו, וק"ל. (או'ת זה מבני הגדול אברהם רחימא נר"ו יאיר כל יומא ויומא)
לה. איתא בתנחומא סדר בא וזה לשונו, יכול לא יבדוק את התפילין תלמוד לומר מימים ימימה, מכאן אמרו צריך אדם לבדוק את התפילין אחד לשנים עשר חדש, נאמר כאן מימים ימימה ונאמר להלן ימים תהיה גאולתו, מה להלן שנים עשר חודש אף כאן שנים עשר חודש דברי בית הלל, ובית שמאי אומרים אינו צריך לבודקן עולמית, וכן היה שמאי אומר אלו תפילין של בית אבי אימא, עכ"ל, אכן בירושלמי פרק ב' דעירובין הביאו מחלוקת זה על שם רבי דאמר כבית הלל ורשב"ג אומר כבית שמאי, וסיימו שם הלל הזקן אומר אלו של אבי אימא הן, עיין שם, נמצא דבסברתם של בית שמאי ובית הלל פלגן בהדייהו הירושלמי עם התנחומא והמכילתא, ועיין להתוספות בפרק התכלת דף מ"ג ע"א דיבור המתחיל תפילין שהביאו הירושלמי ומכילתא אך לא הביאו סיום הירושלמי, ועיין להרב מעשה רוקח בפרק ב' מהלכות תפילין הלכה י"א דכתב, ולכאורה משמע דלא פליגי הירושלמי עם המכילתא כלל, דבית הלל ובית שמאי שהם התלמידים הם נחלקו בדבר זה, אמנם הלל ושמאי גופייהו לא נחלקו כלל וסבירא להו דאין צריכין בדיקה, ונמצאו גם כן דברי רבינו מכוונים, עכ"ל, ואף על גב דהירושלמי מביא מהלל והמכילתא והתנחומא מביא משמאי, והרמב"ם נקט כהירושלמי בשם אומרו, צריך לומר דשני נביאים נתנבאו בסגנון אחד, ושמאי והלל שניהם אמרו דבר אחד, ולפי זה כמה מאד תמוהים דברי הרב שולחן גבוה ז"ל דכתב בס"ק ט' וזה לשונו, והרמב"ם נהפך לו שמאי בהלל, דהלל אמר במכילתא דצריך לבודקן אחד לשנים עשר חודש ושמאי אומר אין צריך, עכ"ל, והדבר קשה דמלבד דנעלם מיניה סיום לשון הירושלמי דהוא כלשון הרמב"ם ממש, עוד הן בה דנתחלף לו מבית הלל להלל, וצריך עיון, ועיין למרן בית יוסף באורח חיים סימן ט"ל ופסקו בשלחן ערוך שם, דלענין הלכה קיימא לן דאינן צריכין בדיקה, אכן ראיתי למוה"ר כנסת הגדולה שם דכתב וזה לשונו, כבר נבדקו כמה תפילין ונמצאו פסולין מחמת הזיעה שמקלקלת האותיות לכן ראוי לחוש כדברי הגאונים, עכ"ל, (הגהה בית יוסף, ועיין אשל מפרי שם, ועיין במה שכתב בספר פתח הדביר סימן ח' אות ו'), ובספר אליהו זוטא כתב דאם נתקלקלו הבתים דצריכין בדיקה, (וכן כתב בעולת תמיד שם והוא מהט"ז, ועיין בפרי מגדים במשבצות זהב, וזהו אפילו לדעת הרמב"ם), ומרן בית יוסף הגיה בלשונו הטהור דמביא מרב עמרם דאין צריך בדיקה אפילו לארבע וחמש שנים, דצריך לומר לארבעים או חמשים שנה דכך כתוב באורחות חיים, עיין שם, וגדולה מזו תראה בחינוך בסימן תכ"א דכתב וזה לשונו, ודין שאינן צריכין בדיקה ואפילו למאה שנה כמו מזוזה, עכ"ל, אלא דבסימן תכ"ג כתב שם, מזוזת יחיד נבדקת פעמיים בשבוע ושל רבים פעמיים ביובל, עכ"ל, ואולי לישנא דכמו מזוזה הוא מורדף וקאי ארישא אלישנא שאינן, ודו"ק ועיין בס' זוטא והו"א עבר דף צ"ו ע"ב ובלוח הטעויות שם דף ה' ע"א עכ"ד הי"ו, ועיין סמוכים לעד סדר בא דף נ"ה ע"ד
לו. כתוב בספר החסידים סימן ר"ס וזה לשונו, כי הם זרע ברך ה', בר"ך וה' בכתיבתו כ"ו בגימטריא אברה"ם, במילה כל רואיהם יכירום שהם זרע אברהם שנצטוה על המילה, כל רואיהם יכירום שנושאין תפילין, רואיהם יכירום כי הם בגימטריא אלו תפילין, רואיהם יכירום הלכה כאחרים בתפילין כל שרואה לחבירו ארבע אמות מרחוק ומכירו, עכ"ל, ומכאן שויתי עזר למנהג שהביאו הפוסקים, למקומות שנוהגים דביום המילה אין לחלוץ התפילין עד אחר הברית מילה הסנדק והמוהל, דלפי דברי רבי יהודה החסיד ז"ל הללו שייכי זו בזו ומחד קרא נפקי ועיין מה שכתב החיד"א בספר מראית העין על דברי הרב יד נאמן למהר"א מיראנדה, ועיין להרב מ"א ביו"ד סימן מ"ט
לז. אבל ביום ראשון לא יניח תפילין, ואף אם מת ביום ראשון ונקבר ביום שלאחריו, הנה ביום הקבורה חשיב יום ראשון, (כסא אליהו סימן ל"ח אות א', ויד אבישלום סימן ל"ה, ודרך חיים להגאון ר' יעקב מליסא אות ח'), ובענין הברכה מיושב או מעומד, לא הוצרכתי לבאר כי מבואר הוא ליודעי ח"ן, וגם בהנחת רש"י ורבינו תם, דבזרוע, רש"י למעלה, ובראש, רבינו תם למעלה, ידוע הוא, ככתוב בספר הכוונות, ושלמי ציבור, יעויין שם. ועיין מלאכת שלמה סימן י', ועיין שלמי ציבור דף ל"ו ע"ב וג' ודף קפ"ג ע"ב, וזכור לאברהם בהלכות אבל אות ח', ובית יהודה ח"ב סימן נ"ז, ובספרו שבט יהודה שם ודו"ק
לח. נפלו לו תפילין, אם הם גלויים יתענה למחרתו ויקבל התענית מבעוד יום, ויאמר עננו בתפילת מנחה, והרואה אין צריך להתענות, ואם נפלו בעודן בתוך הכיס אין צריך להתענות אלא יתן צדקה, (עיין בספר חיים שאל ח"א סימן י"ב, ומחזיק ברכה סימן מ', ובשדה הארץ ח"ג סימן ל"א, ובהגה מוהר"י מברונה סימן קכ"ז במפתחות, ובספר באר המים סימן כ', ובספר פתח הדביר סימן מ' אות י"ב), והרב אורחות יושר פרק ט"ו עשה קולא בתענית זה דאם אינו יכול, בצדקה פרוק, יעויין שם, ובספרי הקטן רוח חיים בהלכות שבת הבאתי שיעור פדיון תענית לעשיר ולאביון, יעויין שם בסייעתא דשמיא
לט. אם חלץ תפיליו ותיכף הוצרך להכנס לבית הכסא, לא יגלה זרועו שם דרישומן ניכר וקדושתן עליו, הגם דמן הדין ליכא קפידא, מהיות טוב יהיה מכסה הזרוע צניע ומעלי.
מ. כשחולץ התפילין יסיר השלש כריכות מהאצבע תחילה ואחר כך השלש מהזרוע האחרונים, ואחר כך יסיר התפילין של ראש, וכל זה מעומד, (מחזיק ברכה סימן כ"ד וכ"ה, ושלמי ציבור), וחליצת התפילין של ראש והטלית יהיה ביד שמאל להורות דלא היה רצונו להוציאן. (שלמי ציבור שם, וחסד לאלפים סוף סימן כ"ט, וכסא אליהו סימן פ"ח, ואור הישר סימן ג' אות י"ד).
מא. כשכורכין החוט שבפי הכיס של הטלית ותפילין, לא יגלול הכיס סביב החוט אלא יגלול החוט סביב הכיס לכבוד הטלית והתפילין, באופן שהיד שבו תופס הכיס לא יהא מנענע אותה אלא היד שאוחז בה החוט ינענע, ובזה היה נזהר רב אחאי גאון הרב כמוהר"ר יהודה דאנון נר"ו והיה מוחה במי שהיה עושה להפך, ועתה סמוך להדפסה ראיתי בספר הנדפס מחדש פתח הדביר בהשמטות דף רי"ח ריש ע"ב דהכריח כן, ישר חיליה, והוסיף עוד לומר דלא יפה עושין הפותחין כיס התפילין שאוחזין החוט לצד מעלה והכיס נתלית באויר וננערת ונפתחת מאליה, דאין זה כבוד התפילין, עכ"ד, ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים
מב. מי יתן והיה שינהגו בכל בתי כנסיות לומר קודם ברוך שאמר או קודם שיתחילו לומר ה' מלך, פרשיות קדש לי, והיה כי יביאך בקול רם בצבור מפני עמי הארצות והשכחנים מלאומרם, ואף על גב דלאחר התפילה נמי אם אומרם אין קפידא דאין מוקדם ומאוחר בתורה כיון דאומרם בעוד התפילין עליו, מכל מקום מצוה מן המובחר על הסדר, וכן נוהגין בעיר תהלה מגנציאה יע"א בקהלה קדושה לירקא, יב"ץ. ועיין בקונטרס אחרון ממחזיק ברכה סימן ל"ז אות ג'.
מג. כמו צער בנפשי על איזה בחורים מתופסי התורה, דיש מהם דחולצין התפילין באמירת קוה אל ה' חזק כו', ואינן עושין כאזהרת רבינו הקדוש האר"י החי זיע"א, (הביאו הרב מגן אברהם, והסולת בלולה, ומצת שמורים, וברכי יוסף, ובמחזיק ברכה, ושלמי ציבור, וקמח סולת, וכסא אליהו סימן כ"ה אות ו'), דאין לחלוץ התפילין כי אם אחר אומרו על כן נקוה לך כשגומר פסוק והיה ה' למלך על כל הארץ, ויש סוד נשגב בזה והיה טעמו בנסתר ובנגלה, כאשר יעויין שם, והם מחליפים ק"ו לק"ו מעל כן נקוה לך לקוה אל ה', ויש מבעלי בתים מיראי ה' וחושבי שמו דלומדים חק לישראל או מעמדות בטלית ותפילין, ורואין אותן דממהרים לצאת וחורקין שן לומר ראו תופסי התורה מנשרים קלו, ואפילו אם למד חק לישראל מקודם, דהמתין כדי להתפלל בציבור, עם כל זה לא יחלוץ תפילין אלא אחר על כן נקוה לך, ומה טוב אם ילמוד איזה דבר אחר התפילה אפילו שגמר תקון היום הרגיל ללמוד, וכגון דא הותר שלא לשמה מפני הרואים כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, והנה בעתה נראה בעלי"ל לאר"ש מזוקק שבעתיים ספר פתח הדביר, וראיתי שם בסימן כ"ה אות ו' פ"ה מפיק מרגליות בתוכחות חיים לשליח ציבור ומלמד תינוקות של בית רבן על רזא דנא, עוד תשוב ותראה להרב אור הישר בסימן ג' אות י"א דהביא דמי שאינו מניח תפילין בעסק התורה הרי הוא מנודה לשמים רחמנא ליצלן כאשר יעויין שם, ובספר דבש לפי מערכת ש' אות ל"א כתב וזה לשונו, שם ה' נקרא ראשי תיבות שי"ן והוא שי"ן של תפילין כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין שבראש, ויש לרמוז דסופי תיבות וראו כל עמי הארץ הוא גימטריא קו"ל שילמוד בתפילין, עכ"ל, ובספרו צפורן שמיר סימן ב' אות ח' כתב וזה לשונו, אין לחלוץ תפילין עד שילמוד בהן אחר התפילה אחד המרבה ואחד הממעיט, כי לא יזכה האדם לקנות חלקי נפשו רוחו ונשמתו אלא אם כן ילמוד בתפילין, וביותר בתפילין של רבינו תם, ואנא נפשאי כתבית הכי מסברא בריש קונטרס מורה באצבע, ועתה ראיתי לגדול אחד בנוסח זה, עכ"ל, והוא תמיהה רבה לרוב בקיאותו דכל רז לא אניס ליה, איך לא ראה דזהו לשון התקונים בדף ק"ח דאיתא הכי להדיא כאשר יעויין שם, ויש ליישב דבריו והוא דאעיקרא במורה באצבע לא הביא הא, וכונתו על עיקר הלימוד והנוסח זה הוא דמצא לגדול אחד, עוד כתב שם במורה באצבע סימן א' אות ה', דכשילמוד בטלית ותפילין יכוין לייחד שם המיוחד באופן זה, יראה מאות יו"ד, אהבה מאות ה"א ראשונה, תורה מאות וי"ו, והמצוה של תפילין מאות ה"א אחרונה, וייחד שם המיוחד ביחודא שלים עכ"ל, והכי איתא בתקוני הזוהר חדש דף י', ועיין מה שכתב הרב ראשית חכמה ריש פ"ב משער האהבה, ועוד ראיתי שם בספר הקדוש ראשית חכמה שער הקדושה סוף פ"ז דכתב, דיכוין גם כן בסוד שם יו"ד ה"א וי"ו ה"א שהוא שם המחשבה ובודאי דימשוך עליו קדושה לקדש מחשבתו, עכ"ד, ותבט עיני להרב בית יעקב סימן קכ"ז דכתב בשם רבינו האר"י זיע"א, דכל ההשפעה היורדת מלמעלה על ידי תפילת ציבור, הנה כל מה שעוסק אדם בתורה אחר התפילה קודם שיצא מבית הכנסת היא נכללת תוך אותה ההשפעה ועולה עמו, אלו תוכן דבריו, ומצאתי בספר החסידים סימן שס"ג דכתב, מעשה בחסיד אחד שהיה נושא תפילין וציצית כל היום, וכשמת שמעו שבני מעלה הספידו עליו ואמרו צדקת ה' עשה, יעויין שם, ובדור הזה ידעתי בבירור דאיכא כמה מרבני אשכנז דנוהגים כן, אשרי חלקם. ועיין לעיל סימן א' אות ב'
מד. כתב הרב עמודי שמים דף קע"ה ע"ב, דאין נכון לחלוץ התפילין בבית הכנסת כההיא דוירם יד במלך, ומחזי כמסלק מוראת מלכות שמים מעליו, וטוב להמתין עד שיבוא בהם לביתו שתהא יציאתו כביאתו, או יזהר שלא לחלוץ לפני ארון הקודש, עכ"ד, וכבר עמדתי על דבריו בספרי הקטן רוח חיים סימן כ"ה בס"ד, ועיין לעיל מזה אות כ"ה.