ילקוט שמעוני על בראשית לב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ילקוט שמעוני על בראשיתפרק ל"ב • פסוק ה' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כט • ל • לב • לג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית ל"ב, ה':

וַיְצַ֤ו אֹתָם֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַעֲקֹ֔ב עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר עַד־עָֽתָּה׃


רבי פנחס בשם רבי ראובן פתח: "קומה ה' קדמה פניו", קדמיה לרשיעא עד דלא יקדימך. "הכריעהו", הכריעהו לכף חובה, שוברהו, כמה דאת אמר: "המה כרעו ונפלו". "פלטה נפשי מרשע חרבך", מאותו רשע שבא מכוחה של אותה חרב, שנאמר: "ועל חרבך תחיה". דבר אחר: מאותו רשע שהוא עתיד ליפול בחרבך, כמה דאת אמר: "כי ריוותה בשמים חרבי". אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך, והיית משלח אצלו ואומר: כה אמר עבדך יעקב.

רבי יהודה בר סימון פתח: "מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע". כשם שאי אפשר למעין להרפס ומקור להשחת, כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע. אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך וכו'. רבי הונא פתח: "מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו". משל לארכיליסטים שהיה ישן בפרשת דרכים, ועבר חד מעיר ביה. אמר ליה: קום לך, דבישא שכיח הכא. קם ושרי מקפח ביה. אמר ליה: ינער בישא, דהוא דמיך ועוררתיה. כך אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך וכו'.

"אל תתן ה' מאויי רשע", רבונו של עולם, אל תתן לעשו הרשע מחשבות לבו. "זממו אל תפק", עשה לו זמם לעשו הרשע, שלא תהא לו נחת רוח שלמה. ומה זמם עשה לו הקב"ה? אלו בני ברבריא ובני גרמניא, שאדומיים מתיראים מהם.

ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו. רבינו אמר לרבי אפס, כתוב חד איגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, וכתב ליה: מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס. נסבה וקראה וקרעה; אמר ליה, כתוב: מן יהודה עבדך למרן מלכא אנטונינוס. אמר ליה: מה את מבזה על כבודך? אמר ליה: מה אנא טב מן סבי? לא כך אמר יעקב: כה אמר עבדך יעקב?

עם לבן גרתי. לבן רבהון דרמאי יהביתיה בחפתי, ההוא גברא לא כל שכן.

ואחר עד עתה. שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש, דאמר רבי שמואל בר נחמני: מסורת היא בידינו, שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל.

דבר אחר: ויצו אותם לאמר, אל תאמר: כשיצא נטל כלום מתפוסת בית אביו, אלא בשכר קניתי כל המחנות האלו, בכוחי, שנאמר: "ועתה הייתי לשני מחנות".

באותה שעה שקרא יעקב אבינו לעשו 'אדוני', אמר לו הקב"ה: אתה השפלת את עצמך לפני אחיך וקראת אותו אדון שמונה פעמים, אני מעמיד ממנו שמונה מלכים קודם לבניך, דכתיב: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל".

אמר ליה: אם לשלום אתה מתוקן – אני כנגדך, ואם למלחמה – אני כנגדך, יש לי גבורים ובעלי מלחמה, ואומר לפני הקב"ה דבר והוא עושה, שנאמר: "רצון יראיו יעשה":