טור מנוקד אבן העזר קלב
<< | טור · אבן העזר · סימן קלב (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
אמר לסופר "כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה" וכנס וגירשה בו - הוי גט, כיון שבידו לגרשה עתה. במה דברים אמורים? - שכתב בו זמן הנתינה, אבל אם כתב בו זמן הכתיבה פסול.
ציוה לכתוב גט לגרש בו אשה בעלמא לכשיכנסנה, כתב הרמב"ם שאין גט, וליבמתו הוי ספק מגורשת. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב דאפילו לאשה דעלמא הוי גט למאן דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
שנים ששמותיהם שוין ושמות נשותיהן שוין ושלחו שני גיטין ונתערבו זה בזה, נותנין שניהם לזו ושניהם לזו בעדי מסירה, דממה נפשך יגיע לכל אחת גיטה בידה. ואם נאבד אחד מהן, גם השני בטל. וכתב בעל העיטור: שמע מינה - ספק נערה ספק בוגרת ונותן גט לאביה ואחר כך נותן לה - מתגרשת ממה נפשך. ואיני יודע מה צריך ליתנו ליד אביה, שגם נערה מקבלת גיטה כדלקמן.
המביא גט ונפל ממנו במקום שהשיירות מצויות, או אפילו במקום שאין השיירות מצויות ובעיר שנכתב הגט הוחזקו שנים ששמותיהן ושמות נשותיהן שוין, אם מצאו לאלתר, שראה שלא עבר שום אדם שם משעה שנפל עד שמצאו, או אפילו לא מצאו לאלתר ויש לו סימן מובהק או טביעות עין בגט, או אפילו אין לו סימן וטביעות עין בגט אלא שמצאו בכלי שהיה בו הגט ויש לו סימן או טביעות עין בכלי ויודע שלא השאילו לאחר, או שמצאו קשור בכיס או בארנקי ובטבעת שלו, או שמצאו בביתו בין כליו, כשר, ולא חיישינן שמא אחר הוא ולא נכתב לשם זה האיש. אבל לא מצאו לאלתר - כגון שאינו יודע אם עבר אדם שם אם לאו, ואין לו טביעות עין וסימן בכלי ולא בגט, פסול, דשמא לא זהו הגט שנאבד אלא אחר ששמו כשמו של זה כתבו ונפל ממנו. ואפילו אם עדים מעידים שהאחר שהוחזק כשמו של זה לא היה בעיר כשנכתב הגט, פסול. וכן אם ראה שעבר אדם שם - פסול, אפילו לא שכיחי שיירות, ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון, ואפילו היה עכו"ם שעבר שם, אלא אם כן עדי הגט אומרים "מעולם לא חתמנו על גט אחר ששמו כשם האיש הזה", אז הוא כשר אפילו אם אינם מעידים שזה התובעו הוא אותו שחתמו לו.
וכתב הרמ"ה: אף על גב שאינן מעידים בפירוש שזהו חתימת ידם, כגון שאין הגט עתה בפנינו, אפילו הכי כשר, וכגון דלא איתחזק דאיכא עדים אחרים ששמם כשמם של אלו. אבל אם יש עדים אחרים ששמם כשם אלו, אינו כשר עד שיעידו שזהו חתימת ידם, או שיאמרו העדים 'אנו מכירים הגט שיש לנו בו סימן מובהק שיש בו נקב בצד אות פלוני', ואפילו אינם אומרים הסימן עד אחר שיראו אותו.
ואם התובעו אומר הסימן, אינו מועיל אלא אם כן יאמר אותו קודם שיראה הגט, אבל בטביעות עין אין מחזירין אותו לתובעו, שאין מועיל טביעת עין להכשירו אלא כשמוצאו אותו בעצמו שאבד לו.
והיכא שלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ולא שכיחי שיירות, מחזירין אותו בלא סימן, אפילו שהה כדי שיעבור אדם שם.
וכל זה כשהבעל מודה שנתנו לאשה, או שהיא נותנת בו סימן מובהק, הא לאו הכי אין מחזירין לה כדלקמן בסימן קנ"ג.
במה דברים אמורים דמחמירין לפסול בחד צד לריעותא? - בהוחזקו שנים ששמותיהם שוין או בשיירות מצויות, בגט, מפני שאפשר לכתוב אחר. אבל לענין מיתה כמו[1] שמעידים על יוסף בעל פלונית שמת, אשתו מותרת, אלא אם כן שיירות מצויות וגם הוחזקו באותה העיר שנים באותו השם. והרמב"ם חילק - שבמקום שהשיירות מצויות חשיב לאלתר כל שלא שהה אדם שם אף על פי שעבר שם, ובמקום שהוחזקו שנים ששמותיהן שוין לא חשיב לאלתר אלא אם כן לא עבר אדם שם. ואינו נראה כן, אלא אין חילוק ביניהם כדפרישית. וכן השיג עליו הראב"ד.